הגענו לבקעת הירדן מעט באחור, בשעה 6.30 ומיד התחלקנו לצוותים  ללווי רועים ונוכחות מגינה.
צוותים ראשונים  נסעו לעין א- סכות שם שוהים היום רועי אל-פארסייה עם עדריהם כדי לרעות את צאנם בשדות שלף של חיטה  וקלחי תירס שכבר נקטפו.
צוות נוסף ליווה את ש’ מאל-פארסייה אל-חמאיר ישוב קרוב לאל-פארסייה. הישוב הזה מאוים ע”י המתנחלים מגבעת סלעית הסמוכה. רק שלושה רועים נותרו שם מקהילה של 20 רועים בעבר ולא נותר עשב לרפואה באזור ביתם.
המתנחלים בכוח דיני הכיבוש, באיומים  ופיזור עדרים באמצעות נשק וטרקטורונים  לא מאפשרים להם לרעות במקומות אליהם הגיעו בעבר.
כל הרועים האלה  חכרו שדות באזור החקלאי של הכפר  עין אל-בידא. כאן עדיין אפשר להאכיל את הכבשים  והרועים מנצלים כל אפשרות גם במחיר עזיבת משפחותיהם לחודשיים כדי להאכיל את העדר למען פרנסת משפחותיהם.
גם פ’  מהישוב עין אל-חילווה זכה לליווי  עדר הפרות שלו בהרים במקום עם מים ועשב ללא הפרעות. בסופו של המרעה הליווי המשיך למעיין להשקות את הפרות.
בברדלה שהה צוות נוכחות מגינה בעת שמ’ השקה את שדותיו ליד המאחז המאיים שהוקם שם לפני מספר חודשים ואנשיו לא הססו לאיים בנשק ואף להכות במוטות ברזל את מ’ ועובדיו. הפועלים עדיין חוששים לצאת אך מ’ בטוח שנוכחותו תעזור להם לצאת באחד הימים ולקטוף את היבול שעוד נותר בעשרות הדונמים שלו.
בישוב אל-פארסייה היה בעיקר חם ושקט – לא נראה אף מתנחל בסביבה – המתנחלים אוספים כוח בבתיהם הממוזגים באמצעות רשת החשמל הישראלית המגיעה לכל בית יהודי בארץ ישראל הגדולה  ואך רק להתנחלויות ולא ליישובי הפלסטינים  שנאלצים להשתמש בהספק נמוך המגיע מפנלים סולריים שנתרמו עי האיחוד האירופי.

הצרות מגיעות בשבת אחה”צ : 10 ילדים ונערים בחולצות שבת לבנות וציציות בוהקות  ירדו מאזור משכיות (התנחלות דתית  הממוקמת מול עין אל-חילווה). הפעם הם חצו בשולי הבתים של ק’ וע’  ועלו למצפה הדגל אותו בנו מעל ביתו של ק’ ועליו מתנוסס דגל ישראל. לביתו של ס’ לא הגיעו הפעם. אנחנו היינו מוכנים לכל תקרית שלא תארע, אך כנראה פניה לרשויות השונות הועילה הפעם ואחרי כשעה וחצי הם עזבו אולי לתפילת מנחה וחזרו לביתם במשכיות .

המתנחלים לא נחים ולא שוקטים. הפעם היה זה הלילה שבחסותו המתנחלים פעלו ב 3 מקומות .
באל-פארסייה בסביבות חצות הופיעו 3 מתנחלים רעולי פנים שביניהם זיהינו כפי הנראה את גלעד עמוסי, ויידו אבנים גדולות  לעבר בתי אל-פארסייה עילית והשביל לידם  שם מתגוררות שלוש משפחות האחים  – למזלם לא נפגע איש וכעבור רבע שעה עזבו , אך הותירו את התושבים בפחד וסביר מאוד  שחלקם מטף ועד זקנים  אף לא הצליחו להירדם.
באותו זמן נקראנו לחאלת מכחול, לביתו של י’, אחד הרועים, כשהגיע ג’יפ צבאי עם קצין וקצינה שי’ הכיר אותם וזיהה שהגיעו מבסיס אום זוקא . הם אימו לעוצרו כי אורי בעל המאחז  היושב בשמורת הטבע אום זוקא  העליל עליו שחתך את הגדר שסביב המאחז. י’ הכחיש לחלוטין והג’יפ על יושביו הקצין והקצינה עזבו אך לא לפני שאיימו עליו שאם הדבר יקרה שנית הוא ייעצר ויועבר לכלא צבאי.
בישוב הקטן של ע’, במקום בו ישנתי – האיומים גברו ע”י אותו אורי  והם החליטו לעזוב לפני שהאיומים יתממשו והאלימות הקטלנית של המתנחלים תהפוך לבלתי נמנעת. המתנחלים אף שהבינו שכנראה הישוב הפלסטיני מתפנה  לא נתנו להם לעזוב בשקט. בלילה בשעה אחת אחר חצות הופיעה מכונית מתנחלים עשתה סיבוב הפחדה וחזרה לאחד המאחזים.  תושבי הישוב כבר ישנו שנת נים לא נים … שארית הלילה עברה ללא הפרעות .

אלה רק פכים קטנים של הדרכים הפשוטות ביותר לטיהור אתני של הבקעה לכיוון שמורות ערי הגדה – תחום המושב של הפלסטינים שכנראה בעתיד אף יהפוך לגטו.

לא לשוטות ניתנה הנבואה אבל אולי תתקיים נבואתו של ישעיהו “וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ” ויבוא שלום עלינו ועל כל העולם. אני פסימית  ואפילו אפוקליפטית , אבל לחלום עדיין  מותר ואפילו בכתב.