יום שבת 
הבוקר בבקעה עבר בשלום, הליווי של הרועים למרעה מארבעה יישובים עבר ללא הפרעות וכך גם השקיית הפרות. ביישוב פארסייה עצמו היה שקט וחם במהלך הבוקר.  אבל הבעיות בשבת תמיד מתחילות אחרי הצהריים, אחרי שהמתנחלים נחו ומוכנים לצאת לציד יומם.

בעין אל חילווה ארבעה מתנחלים ניסו להפריע להשקיית הפרות אך לא הצליחו כי המלווים חצצו בגופם בינם לבין הפרות. משלא הצליחו פה, עברו המתנחלים את הכביש אל המאהל של ס’ והטרידו את האמא והבנות. המלווים הגיעו גם לשם והמתנחלים עזבו לעבר המאחז הקרוב.

האירוע המרכזי באותו יום היה  במרעה של א’, קרוב לפארסייה. א’ ירד בליווי שתי מתנדבות לשדה זרוע חיטה (שהוא חוכר מבעל האדמה הפלסטיני) כדי להאכיל את הכבשים. החיטה שזרע שם בחורף לא הספיקה לצמוח לגובה, כי מתנחלי מאחז גלעד עלו עליה עם העדר שלהם,  למרות תלונות רבות למשטרה שלא הגיעה. החיטה נאכלה בחלקה.
א’ החליט להגיע לשדה בשבת ולפנק את הכבשים ממה שנותר, בתקווה שלא יפריעו לו. אך בשעה 16.00 הגיע המתנחל גלעד עם כלב הרועים שלו והם נכנסו לתוך העדר של א’. א’ ורועים אחרים שהיו איתו ניסו למנוע זאת, והתגוששו מעט עם גלעד כדי להרחיקו.

כשרועים פלסטינים מתגוננים הדברים רק מחמירים. גם א’ וגם גלעד צילמו אחד את השני בשעת מעשה וגלעד הזעיק את כיתת הכוננות של התנחלות רותם. אלה חיפשו קודם את א’ בפארסייה אלחמאיר, משם עברו לפארסייה עצמה והפחידו את הנשים והילדים. רק כשקלטו שהוא לא שם ירדו למטה לשדה ומצאו אותו עם המלווים המתנדבים ופקדו עליו לחכות. שני המתנחלים היו לבושים בבגדים אזרחיים וחמושים בתתי מקלע.

הם הזמינו את הצבא שהגיע במהירות בג’יפ עם שישה חיילים. החיילים שוחחו בידידות עם המתנחלים וסירבו לדבר עם מלווי הרועים. לבסוף הודיעו לשני הרועים שהם מעוכבים. כל ניסיון של המלווים לספר לחיילים על האירוע מנקודת המבט של הרועים הפלסטינים לא הועיל. החיילים סירבו להגיב ורק עמדו שם כדי לדאוג שהרועים לא יברחו חלילה. המלווים התקשרו לקרן זכויות אדם וגם זה לא הועיל.

ב 17.00 הופיעה הזינזנה ושני הרועים נלקחו למעצר. לקח לנו שעות להבין לאן. בשעה 19.30 התקשרנו שוב למת”ק יריחו, ולהפתעתנו ענו לנו שיבררו.. הסתבר שהצבא החליט לעכב את הרועים כשש שעות, שזה הזמן המקסימלי המותר לפי “החוק”. עדיין לא אמרו לנו באיזה מחנה הם עצורים. כנראה קיבלו בכל זאת את גרסת הרועים הפלסטינים לאירוע אבל כדי לפייס את המתנחלים הענישו את הפלסטינים במעצר מקסימלי.

בשעה 23.00 נסענו לאסוף אותם במחנה הצבאי הסמוך אך משם הפנו אותנו למחנה אחר ושם חיכינו לשחרורם עד השעה אחת לפנות בוקר. לדבריהם חטפו מכות מידי החיילים בזינזנה אך במחנה לא נגעו בהם ונתנו להם רק מים, ובלי אוכל, במהלך כל אותם שעות.

זוהי שגרת ימיהם ולילותיהם של הרועים הפלסטינים בבקעת הירדן.