שניים מאיתנו הגיעו למשמרת לילה ביום חמישי.
בשעה 22.00 קבלנו הודעה מחמאם אל-מליח, ישוב בדרך לטובאס, שמתנחלים מתקיפים שם.

הגענו למקום אחרי 15 דקות . הקורא א’ הפנה אותנו למאהל של אחיו ס’ הנמצא כ-200 מטר משם. שם ראינו מכוניות צבא רבות ומתנחלים רבים. החיילים דיברו ביניהם על עצורים. ראינו כ10 חיילים, 2 פלסטינים היו כפותים ישובים על הקרקע ועיניהם מכוסות בפלנלית. שאלנו את החיילים מה קורה ולמה הם מעוכבים והחיילים אמרו שהפלסטינים זרקו אבנים על מתנחלים. הספקנו לגשת לנשים והן סיפרו ש 4 מתנחלים הגיעו ליישוב הנקרא מייתה בפיהם, אחד הרביץ לס’  בפניו עם מוט ברזל וירה באוויר. המתנחלים פתחו את דלת הדיר שהיו בו 350 כבשים וגנבו אותם. ניסינו לומר זאת לחיילים אבל אלה היו בשלהם – הפלסטינים עצורים כי הם זרקו אבנים  והעדר – יוק! מסתבר שהמתנחלים לא רק ירו וגנבו אלא הוסיפו ושיקרו  ודווחו לצבא על זריקת אבנים. והצבא הישראלי, הצבא המוסרי ביותר בעולם קיבל את גרסת המתנחלים.

המתנחלים המשיכו להגיע ממקומות שונים והחיילים דיברו איתם. ואילו  עמנו, אנשי נוכחות מגינה ואנשי זכויות אדם העיפו משם בטענה שאנחנו מפריעים לעבודת הצבא. החיילים סרבו להסביר לנו מדוע את המתנחלים הם משאירים במקום ואף מסתחבקים איתם. נאלצנו לחזור לאח  א’ בחמאם אל מליח והתקשרנו לאיש הקשר שלנו עם הצבא שידווח למח”ט על האירוע. התקשרנו גם למשטרה. הפלסטינים שהיו  שם היו נסערים כי כל עדרם שהוא פרנסתם  נגנב, אבל הצבא במקום סרב לאפשר לחפש את העדר ולרדוף אחרי המתנחלים הגנבים ולקח את העצורים ברכב צבאי.

המח”ט כנראה ערך חקירה מהירה, ןהבין את הטעות ושחרר את העצורים תוך שעה, אך  בו זמנית סרב לשלוח  חיילים  כדי לעזור לתושבים  לחפש בלילה את הכבשים . המשטרה לא הגיעה והתקשרנו כ4 פעמים עד שטרחו להגיע לאזור נסעו ישר למקום  מבלי לעצור לדבר איתנו, ולא חזרו אלינו לקבל את גרסתנו .

 בינתיים הרועים הפלסטינים במקום  קיבלו ידיעות שהעדר נגנב לחוות צוריאל והם שוב ביקשו עזרה מהצבא ומהמשטרה בעזרתנו  לחפשם  אך שוב נענו בשלילה. השוטר חזר אלינו  טלפונית אחרי קריאות רבות למוקדנית ואמר שיבדוק אם הכבשים נמצאות בחוות צוריאל, אך הודיע שלא ראה דבר ושהתושבים הפלסטינים צריכים להגיש תלונה במשטרת בנימין.

אנשים הגיעו מכל האזור לשמוע לנחם, כולם בסערת נפש, אך לא יכלו לחפש את העדר בגלל החשכה ובגין הסיכון שיירו בהם בהרים  אם יחפשו ללא ליווי כלשהו.

בשעה אחת אחרי חצות לקחנו את ס’ למרפאה בעין אל בידא בגלל פצעיו, ולעדות עתידית שיוכל להגיש אותה במשטרה , ושם שוב התקבלה הודעה שמעמיסים את הכבשים על משאית בחווה . אנחנו המלווים  חכינו למרגלות החווה, אך שום משאית לא הגיעה והודענו לפלסטינים שאנחנו חוזרים לאל-פארסיה ושיקראו לנו אם ישמעו משהו.

לא קראו לנו אך הסתבר לנו  שבשעה 4.00  כנראה הפלסטינים קבלו הודעה שהכבשים בואדי שאק – מקום סמוך לאל-פארסיה, והם יצאו  לחפש את העדר עם עלות השחר. המראה שהתגלה להם היה נורא – כבשים טבוחות חלקן בסכינים חלקן בירי חי .ב5.00 כשהגענו למרעה עם א’ קבלנו טלפון ממ’ וביקשו שנסע איתם לתוך שטח ההרים ושם ראינו  במו עינינו את הזועה – כ20  כבשים מתות . הפלסטנים המשיכו  לחפש את העדר ומרגע לרגע התמונה התבהרה – 118 כבשים טבוחות , כ85 פצועות . רק 100 נמצאו שלמות והשאר לא נמצאו. אולי  נגנבו.

המתנחלים כנראה ניסו להביא את הכבשים לבעל החווה שסרב לקבלם כי אין לו מקום לעדרים , ואז החליטו בחמת זעמם שלא מצאו דרך לאפסן אותן לטבוח ולירות בהן .
חזרנו לישוב מייתא, שם כולם היו נסערים, נסעו ואספו את הגויות של הכבשים, הביאו את הפצועות וניסו להזריק להם תרופות כדי להצילן וריכזו את השלמות בדיר אחר . הם  גם פתחו סוכת אבלים ואחד מהם שאל שאלה שנחרתה עמוק במוחנו – “מה יש למתנחלים נגד הכבשים, מה הם בכלל עשו להם האם בכלל הפריעו לחייהם?”
הודענו שוב למשטרה והם שלחו שוטר שצלם ולקח עדויות קצרות, אך חזר ואמר שיש להגיש תלונה במשטרת בנימין. הצבא שלח אחה”צ פלוגה לחקור את העניין, והתושבים העבירו את התלונה לארגון יש דין .
הרעייה ביום שישי במקומות האחרים עברה בשקט יחסי ביום שישי ושבת, אך הטראומה המשיכה והתושבים בכל ישובי האזור  בדרך המובילה לחמאם אל מליח ,החליטו להעביר את העדרים לשטח אי  כדי שלא יגנב מקור פרנסתם/ והמתנחלים  להם השלום והשלווה – איש לא נעצר ולא נחקר.
התושבים  ביקשו שנישן שם בלילות – והתחלנו משמרת מגינה החל מאותו יום גם במקומות אלה.

ביום שישי הלילה עבר בשקט .

במשמרת מוצ”ש נקראנו כ- 3 פעמים בשעות 18.00 , 20.00 ו23.00 לישוב אל בורג’  המצוי כ2 קילומטר משם קרוב לתיאסיר שעל יד טובאס. מסתבר שבעל המאחז מסתובב עם רכב בעל פנס מהבהב ועורך סיבובי הפחדה. השארנו את הטלפונים שלנו  לתושבי המקום כדי שיקראו לנו במקרה ויחזור.
המתנחלים שכנראה השיגו את שלהם לימים אלה לא המשיכו להציק בלילה. עם בוקר עזבנו כשהמשמרת הבאה הגיעה .
האם יש סיכוי שהם יקבלו פיצוי כלשהו על הכבשים? שיתפסו טובחי הכבשים? שמישהו יתן את הדין – התשובה רשומה על הקיר הנעלם מעין  – לא ! אין  שום ערך לא לחיי הפלסטינים ולא לחיי עדריהם (נו מטר – אני לא זוכרת את הסיסמה שנלקחה מחיי השחורים) . מדינת ישראל החליטה שעליהם לעזוב – לאן? בינתיים מנסים לגרשם ולצופפם בשטח אי, אח”כ אולי כמו בעזה? לירדן ?

הטיהור האתני מצליח ובצעדים מהירים.