בקעת הירדן, עין אל חילווה: מתנחלים ארבו לרועה בשדה, תקפו אותה וגנבו ממנה כבשים
חלוקת אוכל בחמרה והבית ההרוס בעין אל חילווה
היות והמתנחלים גירשו כבר את מרבית קהילות הרועים בשטחיC (בשליטת ישראל), ו/או מונעים מהם לצאת לרעות בשדות, עכשיו הם פנו להתעמר בקהילות המתגוררות בשטח B (בשליטה משותפת ישראל והרשות הפלסטינית). לנו אין אפשרות ללוות את הרועים לשם כי המעבר אליו הוא דרך מחסום בקעות והצבא לרוב מונע מאיתנו לחצות אותו. דרך אחד הפעילים השגנו אישור לעבור לאזור בית חסן (חמרה). לקחנו 29 חבילות מזון יבש, שכללו קמח, סוכר, אורז, שמן, פסטה וכו’, וטיפסנו בדרך משובשת (טעינו מספר פעמים) לחלק אותן לקהילות המתגוררות ממערב למחסום בקעות. קהילות אלה סובלות מאוד מתקיפות אלימות, הצתות וגניבת כבשים, בניצוחו של הצדיק משה שרביט ומתנחל נוסף המכונה “קוקו”. בדרך חזרה היה פקק ארוך של 62 מכוניות, שהמתינו לעבור במחסום ממערב למזרח. ביניהן עמדה משאית עם פרסומת לאבקת כביסה אריאל וסימנתי אותה כקצה התור.
במקום לעמוד בתור נסענו לחלק קופסאות מזון בעוד קהילות מצפון למחסום. שהינו שם כשעתיים וכשחזרנו, התור/פקק עדיין היה באותו האורך, ומשאית האריאל התקדמה רק מעט. עקפנו את התור וכשהגענו לראשו התברר למה הפלסטינים תקועים פה כל כך הרבה שעות – החיילים לא היו שם והשער היה חסום. תמר עלתה למוצב מעל המחסום וביקשה מהחיילים לרדת לבדוק והם ענו שהם בהפסקה. הפסקה ארוכה מאוד אם מכוניות שעמדו שם שעתיים קודם לכן עדיין עומדות. בתחילה סירבו לרדת אך בסופו של ויכוח, כאשר תמר סירבה לזוז משם, הם ירדו למחסום. החיילות ביקשו מאיתנו תעודות ונתנו לנו הרצאה על איך הן מגינות עלינו בעוד אנחנו לא מעריכות אותן ודרשו שניתן להן כבוד וכו’.
לאחר מכן התחילו לבדוק את הפלסטינים ולהעביר אותם. הפלסטינים אומרים, ונוכחנו בזה בעוד הזדמנויות, שהבדיקה אורכת כמחצית השעה ואז החיילים נחים שעה-שעתיים לפי מצב הרוח שלהם. נכון, חם, מאוד, ולא קל לחיילים במחסום, אבל לפלסטינים שמחכים בשמש שעות ממושכות, ולא לכולם יש מזגנים, קשה פי כמה.
נסענו לעין אל חילווה. לאחת האחיות שמתגוררות שם, יש כוויות בכל גופה ובפניה. מחזה לא קל. היא התגוררה לבדה עם עדר קטן. בתחילה מתנחלים גנבו לה כבשים. הם ארבו לה כשיצאה לבדה למרעה ותקפו אותה פעם אחר פעם. ואז, בגלל קשיי פרנסה, היא מכרה את העיזים שנותרו לה. עכשיו בא הצבא והרס לה את אוהל האירוח הקטן ואת המטבח. כל השטח מלא צלחות שבורות, כיריים מנופצות, ספה קרועה, ופטמה המסכנה עומדת ביניהן פוכרת אצבעות, מבוהלת, לאן תלך עכשיו ומה תעשה?
בדקנו וראינו שמחסום תיאסיר סגור לחלוטין.
תיאור מיקום
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-



