צוות אחד ליווה את מ’ החקלאי מברדלה בשדותיו. המתנחלים מהמאחז הסמוך פתחו את כל ברזי ההשקיה  בשדותיו הסמוכים למאחז ובזבזו כמויות מים שזרמו במשך יומיים. הוא לא יצא לסגור את המים בעצמו מחשש מפני המתנחלים. במשך שלוש שעות הסתובבנו בשדותיו והוא סגר את כל הברזים. הוא ביקש אם אפשר ליווי לסגירת הברזים כל יום אחרי הצהריים מייד אחרי העבודה, אך לא תמיד יש לנו מספיק כוח אדם. הראה לנו בנוסף בשדות שונים גללים של הפרות של המתנחלים, שמעלים אותן לשדותיו, וכך חיסלו את שאריות המילונים שעוד נותרו שם. על  קטיף הפלפל החריף, שראינו באחד המטעים, ויתר כי הפועלים חששו להגיע מפחד המתנחלים, וכתוצאה היבול הבשיל יתר על המידה ולא יוכל להימכר בשוק. בשנה הבאה לא יזרע עוד כי שקע בחובות גדולים על מים ובגלל הפסד היבולים שניזוקו מידי המתנחלים. הוא גם אינו רואה אפשרות לשמור על 300 דונם מפני השתלטות המתנחלים וצופה שכל החקלאים יאבדו את מקור פרנסתם. אולי ימצא מקור פרנסה אחר, עבודה בהתנחלות (!), השכרת חדרים לזוגות צעירים שהתחתנו וזקוקים לבית.. ימים יגידו מה יעלה בגורלו.

עין א-סכות – רועי אל-פארסייה חכרו שדה בצל לניסיון כי ראו שהמתנחל גלעד החליט לחזור עם העדר שלו לדיר ברותם. הם הצליחו לעבור ללא הפרעה דרך הגשר מתחת לכביש 90 והכבשים לחכו בהנאה את שאריות הבצל בשדה.  אחד המלווים לקח אותם לרחצה באחד המעיינות בסביבות עין בידא. הנאה קטנה שעוד נותרה מי יודע עד מתי (חברת מקורות והמתנחלים עוד לא השתלטו על כל המעיינות בסביבה).

פ’ הצליח לרדת עם עדר הפרות למעין לשתות מים ולאכול עשב ירוק. הרבש”צ שמגרש אותו משם נח כנראה בשבת זו.

אצל ק’, שם כוחות המינהל הרסו שבוע קודם את המבנים, העבירו בני המשפחה את היום במנוחה בחושה קטנה מיריעת בד עם מאוורר שקיבל חשמל מהלוח הסולארי האחרון שהצבא לא שבר. הם מחכים להגשת עתירה לבג”צ לאשר לאן יעברו בסמוך למקום עם הפרות. הפרות כרגע רועות באזור תיאסיר ומתוכננות לחזור עוד חודש בתקווה שאכן הבג”צ יאשר את שהייתם במקום, ובינתיים שורדות בחום הקופח.

אחה”צ הגיעו מתנדבים נוספים וכולם סידרו מעט את השטח, ריכזו את מוטות הברזל של הדירים, את האבנים וכו’ בתקווה לאישור בנייה עתידית. נותר להתפלל שימשיכו להחזיק מעמד בקושי הרב. עו”ד אופטימי מקווה שיאושר להם מקום מרוחק כ-50 מטר מכביש אלון וטובאס והם יתחילו חייהם מחדש.

ב18.30 הספקנו לחגוג יום הולדת לז’, אחת מבנות ס’, שמלאו לה 23. היא התרגשה מהעוגות ומהממתקים והמתנות שהבאנו – מעט שמחה בחיים הקשים האלה.
עם בוא משמרת הלילה התפזרנו ל’נוכחות מגינה’ בעין א-סכות, באל-פארסייה ואצל ק’. הלכנו לישון אך המתנחלים לא מניחים!
ב21.30 כשכבר כמעט נרדמנו, החלו הכלבים לנבוח. 2 מכוניות עם המתנחלים ג’ עמוסי, בנצי ועוד שניים עלו בשביל לצד המתחם אל סוכת התצפית שנשארה כמובן שלמה, כי הרי ליהודים המתנחלים היא שייכת. הם התיישבו שם והחלו לזרוק ולדרדר אבנים לעבר המתחם. התקשרנו למשטרה, אמרו שישלחו ניידת. השוטר התקשר והבטיח לבוא ולסרוק אבל מעולם לא נראה. תלונה, אמר בטלפון, תגישו במשטרת בנימין.

הזעקנו גם את הצבא באמצעות אחד הפעילים שלנו, כדי למנוע התנכלות. המתנחלים הסתלקו, הספיק להם, אך הג’יפ הצבאי הגיע. החיילים היו מנומסים. שאלו מה קורה, אמרו שיישארו בסביבה להגנה וחנו בפתח המתחם בו היה פעם המאהל השלם של ק’. אך מסתבר שבכך לא תמה מלאכתם. הם החלו לצלם את החושה, כי אסור אפילו להקים אוהל קטן לשינה. שאלנו מה הבעיה. החיילים השיבו שהם רק שומרים ובודקים שהכל בסדר. וחזרו לצלם את סביבת ההריסות. לבסוף חזרו לגיפ, אולי כדי לדווח בקשר למה ראו.  ובפעם הרביעית באו והודיעו לתושבים: אסור לכם לשבת פה אתם צריכים להתפנות!  שאלנו מה קרה, הרי באתם לשמור על התושבים? הם השיבו: אלה שתי הוראות שונות. הם יגנו עליהם אך התושבים חייבים להתפנות. באמצע הלילה לפנות אנשים מבוגרים שחיים פה על פי חוק? ובכלל מאיפה צצה ההוראה החדשה? החיילים אמרו: אלה פקודות הצבא. בקשנו לראות צו . אמרו שידאגו להביא. אמרנו לפחות עד אז שיישארו פה. הם הסכימו אך הזהירו שבבוקר יגיע כוח לפנות את ק’.
הודענו לבנו של ק’, המנהל את ענייניו, שיצור קשר עם עורך הדין והחלטנו להישאר לכמה שעות נוספות בבוקר יחד עם משמרת הבוקר.
שארית הלילה עברה בשקט. ק’ נסע  בבוקר למשרדי הפיקוח הפלסטיני בטובאס כדי לפגוש את עורך הדין ולחתום על המסמכים.  משמרות הבוקר הגיעו. כנראה הצבא החליט להשהות את גירוש האנשים, אולי זה היה בכלל ניסוי כלים…
עזבנו ב-10. לאורך כל אותו יום לא נראה צבא.
בתקווה שהעתיד יהיה טוב ודברים יסתדרו. כך מושכים יום אחרי יום באי ודאות ובדאגה!