14:10 מחסום טורה-שקד

מקבלים את פנינו חמור ורוכבו ונהגת שמסיעה את משפחתה מהגדה למרחב התפר. הנהגת מברכת אותנו לשלום בשמחה. תנועה נוספת אין במחסום, אך פנסים דולקים יש, אולי תאורה חשמלית תוסיף לאור השמש ותגרש את חשכת המחסום.

 חלפנו על פני מחסום ברטעה ומגרשי החניה העמוסים ונסענו למחסום יעבד-מבוא דותן. יש שני פילבוקסים בין הכפר אמריחה והמחסום. שניהם הוקפו בטונדות ומתנוססים מעליהם דגלי חטיבה. על השני, לידו אירע הפיגוע לפני שישה ימים, מתנוסס גם דגל ישראל  ודולקים נרות זיכרון. פגוש שבור של מכונית מונח בשולי הכביש. על הדרך ובשוליה יש חיילים ברכב וברגל.

14:40 מחסום יעבד-דותן

תמי מתארת את סביבת המחסום, את הנעשה בו ואת התחושות שהוא מעורר:

היה זה בבחינת פער לא הגיוני. עמק דותן המשתרע לו במלוא אביבו – אדמה חרושה בחום כהה, שתילי טבק, כרמי זיתים מטופחים, ומול כל היופי הזה סיטואציה אנושית מלאה בחשדנות ופחד. מחסום יעבד-דותן לבש צבאיות. דגל ישראל ודגל צבעוני של יחידה צבאית, רכב צבאי ממוגן, חיילים באפודים, קסדות ונשק דרוך מול שיירת המכוניות הפלסטיניות השבות לשטח A. בצד הדרך מכונית פרטית שעברה תאונה כלשהי, תזכורת לפיגוע שאירע בסמיכות מקום וגבה חיי קצין וחייל. יושבי המכוניות הפלסטיניות נופפו לנו ועודדו את נוכחותנו. אחד מהם ברך אותנו באנגלית טובה שנשמור על עצמנו. סרן ושני סמלים נגשו אלינו. גם הם דאגו לשלומנו. ואחר כך, כמו בסיומה של סצנה, כולם התפזרו, המכוניות נסעו לדרכן והחיילים נעלמו עמוק לתוך מטע הזיתים. המחסום נותר יתום ורק הדגלים המשיכו להתנופף. רבע שעה של נוכחות שהייתה בבחינת האבסורד של מציאות הכיבוש. עצב גדול.’

15:15 מחסום ברטעה-ריחן, הצד הפלסטיני

אנשים רבים כבר חוזרים מהעבודה, הרבה נהגי הסעות ממתינים להם, המון מכוניות חונות, ארבע נשים צעירות עם ילדים קטנים, כולם לבושים חגיגי ממתינים. גרים בג’נין ומוזמנים לחתונה בברטעה. גבר בא ומביא להם אישורים. נכנסים לקרוסלה הראשונה המוליכה לטרמינל. ליד הקרוסלה, מעבר לגדר מטה ליפול, מתקדמת בניית הסככות החדשות. אחד מתלונן שאפשר להיפצע מהגדר. אחר מתלונן על עיכובים במחסום יעבד-מבוא דותן. מישהו נהפך פתאום למנוע שב”כ. אנחנו נותנות לו את פתקת הפלא של סילביה. דוכני המזון בסככה הזמנית חוסלו. הנהלת המחסום איימה על ה”סוחרים” בקנסות ובהחרמת הסחורה. רק תותים עדיין נמכרים בשולי הכביש.

15:45 מחסום ברטעה-ריחן, צד מרחב התפר

המוני פועלים יורדים בשרוול הרשת בדרכם הביתה. מולם עולות משפחות אחדות בלבוש חגיגי וגם כמה סטודנטיות. שני חלונות בידוק פועלים. מספיק בשעה זו. לנשים והילדים שפגשנו במגרש החנייה לקח יותר מעשרים דקות לעבור.

16:00 אנחנו נוסעות הביתה. הנשים והילדים החגיגיים נכנסים למונית גדולה ונוסעים לברטעה.