06:00 מחסום עאנין, C°6, זריחה: 06:38
הכפר הפלסטיני עאנין נמצא כשני ק"מ דרומית מזרחית לאום אל פחם ושייך לנפת ג'נין. סקרים ודיווחים שונים מונים בו בין 3,000 ל 4,000 נפש או 530 משפחות. גדר ההפרדה הפקיעה מהכפר כ 12,000 דונם, שהם כמחצית מהשטחים החקלאים של תושבי הכפר. בשטחים אלה יש מטעי זיתים ושקדים וחלקם אדמת טרשים.

בצילום לווייני של הכפר אפשר לראות את גדר/כביש המערכת המקיפים אותו מדרום לצפון. כביש 596 מוביל ממרכז הכפר אל המחסום, שבו אנו משקיפות ומדווחות מאז מארס 2006. מימיו הראשונים כמחסום חקלאי הוא נפתח באדיקות פעמיים בשבוע לטובת (יותר נכון לרעת) החקלאים שהופרדו מאדמותיהם, למעט חודשיים בעונת המסיק (אז הוא נפתח יום יום). הרחקת פלאחים מאדמתם ברוב ימות השנה היא פגיעה קשה בקיום ובמסורת בחברה הפלסטינית ואחת העוולות החמורות והמתוכננות היטב של הכיבוש הישראלי.
האישורים שעוברים כאן הם: אישור חקלאי המונפק על סמך הוכחת בעלות על אדמה במרחב התפר, ואישור תעסוקתי, שרשאי לשהות במרחב התפר מבוקר ועד אחה"צ. אלה גם אלה חייבים לחזור אחה"צ ממחסום זה אחרת המחשב יסמן אותם כשב"חים בישראל וקודם כל יקרעו אותם ובעליהם יצטרכו לעבור את כל התהליך של חידושם, שלעיתים יודעים מתי הוא מתחיל אבל לא מתי הוא מסתיים.  

מגדר המערכת ועד הכניסה לשטחי ישראל אין שום מכשול או פיקוח צבאי, כדי למנוע את הכניסה לישראל מפרסונות בלתי רצויות. על כן לא הגדר היא שמונעת פיגועי טרור פלסטיני בתל אביב. התשובה המתוחכמת של צה"ל לזליגה אפשרית של טרור פלסטיני לתל אביב ממחסום עאנין היא מבחן התלבושת. המראה הבלוי הוא האמין: זה סימן שהאיש הולך לעבוד, יעבור. המראה המהודר – חשוד. הבוקר שוב שמענו על צעיר מעאנין שנחשד על פי בגדיו הנאים שפניו להשתב"ח איפשהו והוא הוחזר מבעוד מועד לביתו.
תל אביב יכולה לנשום בשקט.

החיילים איחרו לפתוח את המחסום ברבע שעה. מרגע שעברו, כולם בלי יוצא מהכלל, מהצעיר ביותר ועד האתון של שאפיק וכל אחד במידת המרץ שלו, ברכו אותנו כרגיל בבוקר טוב לבבי.

מחסום טורה-שקד 06:55
גם פה החיילים איחרו לפתוח את המחסום. מכוניות והולכי רגל החלו להצטבר בשני הצדדים. הראשונים עברו ב 7:20. אנשי הבוקר כולם ממהרים לעבודה או ללימודים. בגלל מגבלות הכיבוש רבים בוודאי לא הגיעו גם הבוקר לכאן.
בניגוד לעאנין, כאן לא נרשמת התלהבות מיוחדת לקראתנו.

מחסום ברטעה-ריחן 07:20
שום דבר אינו עומד מול סבל של ילד קטן. כשהודיעו לנו שעלי כבר ממתין לנו (להסעה לבית חולים רמב"ם בחיפה) נטשנו את המשמרת בטורה ומיהרנו לאסוף אותו במחסום ברטעה. כל כך כואב הלב לראותו צועד בקושי על רגליו, מפעם לפעם יותר שפוף וירוד, ואת הוריו המסורים והמותשים. כשחצינו את מתחם הבידוק המאבטח בדק מה יש לעלי מתחת למעיל. לא התגלה שום דבר חשוד. חיפה יכולה לנשום.