יוכבד וחורי אספו אם צעירה ובתה הקטנה בחיפה מביה"ח רמב"ם על מנת להביאה למחסום ברטעה בדרכה הביתה בגדה.

15.10  במחסום ברטעה-ריחן יש מעט מאד עוברים בשעה זו.

15.25יש יותר פועלים שחוזרים הביתה מהעבודה אך עדיין אין לחץ, באים בקבוצות. חלקם

צריכים להזדהות במכונה וחלקם עוברים ישר ללא צורך להזדהות.

כמעט כל המיניבוסים שמביאים את הפועלים הם ישראלים.

15.40עוזבות כדי להגיע למחסום עאנין בשעת הפתיחה.

16.00מחסום עאנין

לפני המחסום מחכים 2 טרקטורים עמוסים בשקי זיתים וכ 20 פלסטינים שחזרו מהמסיק. גברים, נשים, בחורים צעירים ואפילו חמור עמוס אף הוא בשקי זיתים.

ומי לא היה? החיילים….

היה יום קר מאדו מלווה באובך ורוח.

בינתיים באים עוד ועוד אנשים שרוצים לחזור לכפר מיום עבודה ארוך במסיק, עם שקי זיתים. הרבה נשים מבוגרות . כולם נעשים יותר ויותר ממורמרים. אני מנסה להתקשר למת"ק אך הם לא עונים.

16.20החיילים מגיעים, הם אינם יכולים להתקרב לשער כדי לפתוח אותו כי מול השער עומדים 4 טרקטורים עמוסים ולחץ של כ- 100 אנשים מתוסכלים.

מצב מפחיד. האנשים זזים בקושי וכשהחיילים פותחים את השער זרם של אנשים וטרקטורים נכנסים לרחבה שלפני נקודת הבדיקה. בכל זאת מתארגנים לאפשר לנשים לעבור ראשונות ואחרי שהן עוברות החיילים מנסים להשליט סדר. הם מסרבים להעביר אנשים אם לא ייסוגו לאחור ויצאו מהמתחם. האנשים מסרבים לצאת והאווירה מאוד מתוחה. אני נעמדת צמוד לגדר כדי שהחיילים יראו שיש מי שצופה בהם.

ארבעה חיילים שאיחרו לפתוח את השער לאנשים עייפים עומדים עם נשק שלוף  והמתח באוויר גובר.

בסופו של דבר הפלסטינים נעמדו בשורה, הטרקטורים עברו, אחריהם האנשים שכבר עברו את השער.

אחריהם פחות או יותר בצורה מסודרת עברו שאר האנשים. כל הסיפור לקח כ 20 דקות .

16.45אחרי שכולם עברו והמתח ירד מגיעים עוד מספר אנשים שעוברים במהירות. החיילים מחכים עד 17,00 ואז סוגרים את השער .

אנו עוזבות.