ג’בארה, א-ראס וענבתא, יום רביעי 23.8.06, אחה”צמשקיפות: תמי כ., רעיה י. ודליה ג. (מדווחת).ג’בארה1400 לא היו אנשים בשטח.השער לכפר ג’בארה היה פתוח. עברנו דרך הכפר אל מחסום א-ראס דרך “שער הילדים” (לשעבר). א-ראס1415 נסינו לדבר עם החיילים ונתקלנו בזלזול. לאחר שתמי “הסבירה” להם שאנחנו בני אדם ועליהם להתייחס אלינו בהתאם – הם כנראה הבינו, והתנהלה שיחה. בררנו אצל סגן מפקד המחסום – אורי – מהן ההגבלות היום. מתברר מפיו:המעבר אסור לגברים בגילאים מ 16 עד 30 מנפת קתרה, ביתן, עקרבה, זיתא. לעומת זאת, מותר – לאנשי כפין, בקעה, ג’לזון, טורמוסיה. לגבי ג’נין – ההגבלות משתנות.עזבנו את המקום וחזרנו ל”שער הילדים” שם פגשנו את הבעל של המורה מג’בארה, שגר כ 20 מ’ מהשער. הוא ביקש את עזרתנו: חתנו, בעל בתו הנמצאת כרגע בבית הוריה, אין לו אישור כיון שאיננו תושב ג’בארה. החייל עמד על כך שיביאו את תעודת הזהות של אשתו כדי לודא שאמנם הוא בעלה.ניגשנו לבית המשפחה. תמי נסתה את כוחה בטלפונים. גם התעודה הגיעה לשער, והשניים הותרו למעבר.יצאנו משם לכיוון ענבתא.ענבתא1515 ממרחק ראינו תור של כלי רכב שאי אפשר היה לראות את סופו. כשהתקרבנו התחלנו לספור. כ 60 כלי רכב עמדו ללא תזוזה. התקרבנו עד כמה שאפשר היה אל מחסום. בין כלי הרכב הקרובים למחסום עמדו בתור 3 אמבולנסים.הכל עמד. סטטי. רעיה ותמי נגשו אל החיילים. תמי טלפנה לאנשי הקשר שלה, והנה זה פלא – התור נע במהירות שלא תיאמן. אני ישבתי בצד המכוניות שעמדו בתור, ורשמתי: כל המשאיות הענקיות (שלא ברור מהי תכולתן – אולי פצצות?…) עברו ללא כל בדיקה. פשוט חלפו ליד המחסום כשהחיילים לא מפריעים להם. לעומתם, את המוניות – עצרו, כל אחת לדקה או פחות מכך, להצצה בתעודת הנהג בלבד.אוטובוס נוסעים נעצר לבדיקה, ושוב התור הארוך עמד מלכת. כל נוסע נבדק. עד שקמה תמי והציעה לחיילים להזיז את האוטובוס הצידה לבדיקה ולאפשר ליתר כלי הרכב לעבור. רעיון כל כך גאוני לא היה עולה על הדעת לולא תמי! ושוב התור רץ! (מה היינו עושים בלי תמי – כִּשּוּרֶיהָ וקשריה?). מדדתי את זמן בדיקת האוטובוס – 8 דקות. לא נורא, אך במצב הדברים זה נראה נֶצח.