ג’ובארה-ארתאח, יום ה’, 23.9.04, אחה”צ משקיפות: רחל ה’, חנה א’, רינה ד’ (מדווחת) סיכום: סגר במחסומים.ג’ובארה 15:00 – מיד כשהגענו ראינו קבוצת אנשים שעמדה בכניסה וביציאה לטול כרם. התור עמד. סגר במחסומים. כשהגענו נתנו לאנשי המקום לעבור למקום המגורים שלהם. בחורה שהגיעה מטול כרם ונתנו לה לעבור חיכתה כשעה עד שנתנו גם לבני הדודים שלה לעבור. לבקשתנו קרא החייל בשמותיהם והם עברו. החייל שלווה בידי מתנדב נוקשה מקו התפר שכינהו “בוס”, סיפר כי בבוקר זרקו עליו אבנים. כעונש מנע מכל התושבים את המעבר לביתם. לישראל אין יוצא ואין בא. כשהגענו התחיל החייל להעביר את האנשים בקריאות “ואחד ואחד”.15:15 – הגיעו שני קצינים צעירים מהמת”ק. החייל הסביר להם את הנוהל לאותו יום: “בגלל בעיות ביטחוניות בגזרה בודקים כל אחד”. אנשי המת”ק התעדכנו והלכו.גבר שעבר אמר לנו “תודה רבה”.אמבולנס נבדק ועבר.שתי קבוצות של אנשים לבושות בגדי חג הלכו לחתונה. הן עברו לאחר בדיקה. סבל הוחזר עם עגלתו. “שלא ישקר”, אמר החייל. “רק מי שלא משקר, עובר. שילמדו לא לשקר.”לאט לאט התרוקן המחסום.16:00 – נסענו לאבני חפץ כדי לבדוק את המעבר לכפר שופא. רכבים של מתנחלים נעו על הציר. שלושה נערים ערביים באו ברגל מכיוון טול כרם לשופא, הביאו פיתות. קיימנו אתם קומוניקציה צולעת באנגלית. החסימה קיימת, אבל אין צבא. לפחות לא במקום שהיינו (כביש הגישה לאבני חפץ).ארתאח 16:15 – שממה. משאית ענקית שהגיעה עם שקי חול נכנסה לפריקה, השתהתה קמעה ליד חיילת משועממת, שלה מסר הנהג את התעודות והמשיכה לשער השני. החיילת דיברה בקשר עם השער הבא והחייל שניסה לברר מה קורה שאל אותה: “את רוצה שאכנס בו?” החיילת צחקה. אין מעבר לפועלים. סגר לכל תקופת החגים. עזבנו את המקום בסביבות 16:30. ה”בליסטראות” ממשיכות לטחון את הסלעים ולהפוך את הגבעות למישור. “אדמה פצועה”, אמרה רחל.