ג’ובארה, יום ג’, 4.1.05, אחה”צ משקיפות: פתחיה ע’, רחלי ב”א (מדווחת) 13:30 שגרה רעה. כניסה חפשית לג’ובארה ללא שאלות. בכניסה הראשית לטול כרם שלולית ענקית. הולכי רגל מדדים על שורת אבנים רעועה, מכוניות חוצות במים ובבוץ. כולם יכולים לעבור. אין צורך באישורים. בדיקה רנדומלית של תעודות ורישיונות רכב. הפניה להולכים ולנהגים נעשית בצעקות ושריקות. הפניות בוטות ומעליבות. בבואנו תשעה מעוכבים שהגיעו מכיוון ג’ובארה. מחכים בקור שעה, שעתיים. משתחררים לאט.הסבלים, בעלי העגלות, מושבתים. מפקד המחסום ד’, חיוך ציני וזחוח על פניו, אומר שנתפסו מבריחי שב”חים. לכן, כנראה, הוכרז על עונש קולקטיבי. בעלי העגלות זועמים. ביניהם אדם צולע, אב ל-12 ילדים, אדם אילם, אב לחמישה. אחר, נשוי טרי, מפרנס אישה, שני ילדים והשלישי בדרך, תלמידי תיכון שהפסיקו לימודים. לדבריהם יש 22 בעלי עגלות. עכשיו הם מושבתים. לאחר שיחה עם קמיל והחלפת משמרת מחסום הסבלים מורשים להגיע מטול כרם עד המחסום, אך לא לחצות את הכביש עם העגלה. המעטים שנשארו עובדים.שיחה עם פלאחית מהכפר שופא: יש הרבה בעיות בכניסה לעבודה לישראל. היא מגיעה במונית ב-4:00 לפנות בוקר. פעמים רבות שולחים אותה ממחסום ג’ובארה לארתאח ולפעמים חזרה לג’ובארה. אי אפשר לדעת מראש איפה יתנו לעבור. מוניות עולות הרבה כסף. המעביד, ממושב גאולים, לוקח אותם מהמחסום. הן חייבות לעבוד 8 שעות ביום. השכר: 90 ש”ח. עלות המוניות: כ-15 ש”ח. הרווח: 75 ש”ח ליום עבודה. יש לה שישה ילדים. כולם לומדים באוניברסיטאות ובבתי ספר. היא עובדת כדי לאפשר להם ללמוד. בזמן השיחה היא ממתינה לטרמפ שייקח אותה לכפר כדי לחסוך כסף.16:10 החיילים עוצרים מיניבוסים של חברת הסעות. נערכת בדיקה מדוקדקת של הרכב. החייל דורש מהנהג לפרק את מערכת המיזוג בגג המכונית. לנהג אין מברגים ומכשירים מתאימים. החייל אומר בגסות: “אז תשבור”. בהתערבות מפקד המחסום א’, לאחר פנייתנו אליו, הרכב מורשה לנסוע.17:00 עזבנו… עגום וקר.