תרגום: חנה כ.

סיכום
של מי החג הזה בעצם? הפרזה נשארה המרכיב העיקרי של יום העצמאות בישראל: ראו את המאמר בעיתונות על טונות של בשר שנמכרו בימים לפני החג וכנראה נזללו בחג עצמו. כחברי מחסוםוושט אנו מציינים עובדה חשובה יותר, וזהו הסגר על השטחים הפלשתינאים הכבושים שמוטל ארבע ימים לפני החג, שפירושו כמובן שהפלשתינאים מפסידים עוד ימי עבודה במשך חודש אפריל.
 
11:20 שער 1392 /חבלה 
אנא דאגו לכך שהשער ייסגר מאוחר יותר בערב. גם עם שעון הקיץ לא היה שום שינוי בזמני הסגירה ולפי דברי הרועים זה  מוקדם מדי עבור החיות לחזור בשעה 6:00 או 6:30. נחוצים להם כל שעות האור כדי לרעות.
יש שני דגלים חדשים, אחד ישראלי שאליו מצורף דגל שחור וירוק: חיל השריון ממונה עתה על השער, בפיקודו של סגן משנה מצוייד היטב (תרמיל גדול עם אנטנת טלפון וכו'). בתוך ההאמר הנוהם, אשר המנוע שלו פועל במשך כל זמן שהותנו שם, יש חייל שרגליו מורמות ונשענות על לוח המחוונים.
עגלה רתומה לחמור ממתינה לעבור מן הצד של חבלה: אין נהג נראה לעין. כמובן, היה עליו לעזוב את המטען שלו וללכת אל בית הבטון הקטן להיבדק. בצד שלנו של המחסום המפריד, כמו תמונת מראה, מחכה טרקטור, אולם כעבור זמן מה אנו רואים שני בחורים צעירים יוצאים ממבנה הבידוק ועגלת החמור נאלצת לחזור על עקבותיה.

11:30 – מכונית מרצדס כסופה מגיעה מן העבר של חבלה, והמפקד בודק אותה ביסודיות רבה מאד מאד. תא המטען כבר נפתח על ידי החייל שעומד במרחק מה מן המחסום והוא נשאר פתוח בעוד שהנהג מתקרב אל הקצין אשר פותח דלתות בשני הצדדים, מבקש שפעולת המנוע תופסק (מנוע ההאמר עדיין פועל), פותח את  מכסה המנוע ומסתכל תחתיו, ורק אחרי זה נותן למכונית לעבור. אנו שמות לב שהסגן משנה מחזיק בידו עדיין את תעודת הזהות של הנהג, ועלינו להניח שמותר לו לעבור רק בתנאי שהוא יחזור במהרה!

טנדר שעליו מועמסים עצים, שנוסע אל משתלה, נבדק ובצד שאנו עומדות בו, מתלונן נהג טרקטור "זה נעשה גרוע כל הזמן". כן, בכך אנו נוכחות היום וזה נעשה גרוע יותר ויותר כאן במשך החודשים האחרונים. שני חיילים מפשפשים בבגדים ישנים בעגלה פתוחה רתומה שני סוסים, האחד גדול ויפה מאד והשני קטן אך יפה גם הוא.

11:35 – ילד צעיר הנושא סיר עטוף בשקית ניילון שחורה  מופנה מן הצד שבו אנו עומדים אל ביתן הבידוק שעה שהולכי רגל אחרים מן הצד של חבלה, ממתינים. המנטרה הרגילה: "אחד אחד". לוקח לנער ולסיר שלו רק שתי דקות לעבור את המחסום אל הצד של חבלה.
מן הצד המרוחק באים אב ובנו, שניהם נושאים תיקי נסיעה קטנים. אלה נבדקים ביסודיות, הבגדים מושמים על הכביש המאובק והמלוכלך כאשר המפקד בוחן אותם. בדיוק אז, האיש שנתנו לו את הכינוי "קאובוי" מגיע, משוחח עם אחד החיילים בערבים, ומתלונן לפנינו שהדבר היחיד שמאפשר לכולם להמשיך היא הסבלנות. כן, אבל עד מתי? בינתיים האב ובנו עברו למרכז מחסום ההפרדה והקאובוי לוקח את שני התיקים שהובאו אליו ומתרחק ברכיבה על האופניים שלו אך חוזר כעבור כמה דקות כדי  לפגוש את הסוסה החדשה שלו, חיה יפהפיה חומה ולבנה, שעליה אוכף חדש (התווית עדיין תלויה ממנו). הוא משתוקק לכך שיצלמו אותו.

11:45 – נהג משאית ענקית עם משא גדול עוד יותר של עצים נאלץ להוציא את האברזין שלו ודברים מבטן המשאית, המפקד מטפס אל תוך תא המטען של המשאית והמשאית נעה בכבדות  מעבר למחסום עד לשער הפתוח רק למחצה בצד אחד: התחשבות זה השם השני של הכובש!

12:00 נבי אליאס
מחסום פתע, ג'יפ בצד הדרומי של הכביש עצר מכונית ומאחוריה יש אוטובוס המחכה אף הוא להיבדק. אנו מציינות שהיום יהיו רק כלי רכב פלשתינאים וכאלה השייכים לישראלים פלשתינאים על הדרך, ושיש הרבה כלי רכב צבאיים שבניגוד להתנחלויות שבהן אנו עוברים דומה שאינם נחים בשבת.

מעט אחרי קרני שומרון בהר גלעד יש שלט כתום המודיע על בר מצווה!
מאחור אפשר לראות בקושי את פרחי האביב, קוצים צהובים וסגולים ונבטים עצומים לבנים של עשב דמוי פטרוזיליה. אזור כפרי אביבי משתנה באיטיות לחום הקיצי.

שבי שומרון

12:15 יש תא בדיקה ריק ליד מחסומי הבטון הצבועים בכתום שמוצבים לרוחב הכביש הישן להתנחלות למעלה.

דיר שארף
מה זה כאן, ליד השם של כפר מחוץ לשכם? מחסום? שום שמץ של מחסום אינו נראה לעין יותר. הם באו, הם כבשו, הם עזבו…ואנחנו ראינו…

ענבתא
התנועה זורמת חלקות, יש משטרה על כביש האפרטהייד מעבר למחסום

12:50 ג'וברה
תור ארוך של כלי רכב ישראליים שנשאלים מהיכן הם באים, כלומר היום יהיה רק פלשתינאים ישראלים על כבישי האפרטהייד בשטחים הכבושים. נאמר לנו שאסור להביא צמחים מן השטחים הפלשתינאים הכבושים, אולי הכלל החדש הזה הוא תוצאה של בלבלול בין מילים מאחר וצמחים וביצים מתחזים בעברית (נאמר לנו בעבר שאסור להעביר ביצים לישראל מן השטחים הכבושים): שוב – הגזמה! מעבר למחסום יש עוד שוטרים אשר מכוונים כלי רכב שנכנסים לשטחים הפלשתינאים הכבושים.