7.00 ג'וברה – לקח 10 דקות לקבל אשור לעלות לכפר. המחסום שקט מאוד כמעט ואין עוברים. חשבנו שנראה את ילדי בית הספר, אבל הרי השעון ברשות כבר שונה ולכן הם יוצאים יותר מאוחר.

7.50 ענבתא – חייל אחד מניח תפילין בעמדה. כל הזמן שהיינו שם לא נראו חיילים נוספים ומעבר המכוניות היה חופשי.

8.20 דיר שאראף – מעבר חופשי, החיילים בצל הסככה משקיפים מן הצד. בשלב מסוים השתרכו 2 חיילים לעומתנו. בשלב זה עמדנו רחוק מעמדתם (כי היה לנו מעט צל מהשלט המקדים למחסום) – והם עוד מתלוננים שאנו מפריעות להם במלאכה. רצו לדעת מי אנחנו וחזרו לעמדה.

8.35 עצרו מכונית – נראה שתעודותיה נבדקו והחיילים חיכו שיתנו להם אור ירוק לשחררה. ב 8.47 שוחררה.

הכביש המקצר את הצומת לשבי שומרון נמצא שוב בעבודה. הוא כבר מכוסה אספלט והטרקטורים עובדים.

מה יקרה עכשו? הם חסכו 10 מטר אורך, או שהכוונה היא להזיז את הצומת יותר רחוק מהמחסום?

לבטח נזכה לראות זאת בקרוב.

9.25 שבות עמי – הדרך המובילה למעלה חסומה על יד ערימת עפר ואבנים קטנה. לא נראו סימני חיים וגם אין סככות.

9.40 עזון – הכניסה הראשית (המזרחית) מכביש 55 חסומה על ידי ערימת עפר ואבנים גבוהה במיוחד. בצידה מעין מדרגות להולכי רגל על מנת לטפס עליה – כל הכבוד ליוזמה. החלטנו לבדוק הכניסות הנוספות. נכנסנו בכניסה המערבית מכביש 55 לכביש העולה לעזון במקביל לכביש 55. לאחר שעברנו את קבוצת הבתים הראשונים של עזון המערבית, בירידה לואדי, הכביש חסום על ידי ערימות עפר ואבנים גבוהות. חזרנו לאזור הבתים של עזון המערבית ושם יש עוד כביש הפונה דרומה, בין הבתים. בכביש זה ניתן להגיע לעזון המזרחית, לפי דברי העוברים בו . כמובן שזו הדרך הארוכה ביותר והגרועה ביותר.

10:00  ראס-עטייה

– לפי המקומיים המחסום נפתח בזמן והמעבר סביר. טנדר עם ענבים מישראל עבר מכוון ראס א טירה (ישראל!) לקלקיליה ללא בדיקה. זו סחורה שנקנית בישראל והולכת לשוק בקלקיליה. הילדים העוברים לבית הספר חייבים להביא עמם צילום התעודות של הוריהם.

כרגע שקט מאוד כאן הרוח נעימה, החצבים פורחים – כמה טוב אפשר היה לחיות פה אילו לא…

נגש אלינו ילד יפיפה, בן 14, בן המשפחה הבדואית שגרה ליד הגדר. לשאלתנו למה אינו בבית הספר כרגע – "לא שווה" . התדע קרוא וכתוב . "לא" עם תנועת כתפיים של – מה לעשות?. – כמה עצוב.