הסיור שלנו כלל שתי תחנות. בשתיהן פגשנו אנשים כועסים מאד.

9:15 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

9:30 חבלה. המארח שלנו, ע. נעים ההליכות שבדרך כלל מדבר בנינוחות על פוליטיקה מקומית וגלובלית, כועס הפעם מאד. כשהוא מגובה ב- עב., המוציא והמביא של ענייני המשתלות מול המינהל, הוא מתאר את מסכת ההתעללות מצד המינהל:  בחבלה  12 משתלות, בהן עובדים 450 פועלים. כלומר, 450 משפחות מתפרנסות מן המשתלות. כפי שידוע לנו, זמן רב חלף מאז תרמה ממשלת שוודיה ציוד להפעלה חשמלית של משאבת המים המשרתת את כל המשתלות.  לדברי ע. , בשל משחקי כבוד של המינהל מול ממשלת שוודיה המשאבה עדיין עובדת על סולר. למזלם של בעלי המשתלות הם זכו לתרומה אירופית של סולר האמור להספיק לשלושה חודשים. ומה יקרה אם הסולר הזה יאזל והאישור לעבור להפעלה חשמלית עדיין לא יגיע? החשמל מוזיל ב-50% את תהליך ההשקייה, מסבירים ע. ו-עב. העלות הגבוהה של השימוש בסולר פוגעת בפרנסת הבעלים והעובדים כאחד.

אבל, כעס רב יותר מופנה נגד עאדל, הרמת"ק הדרוזי מהכפר מרר שמסיים בימים אלה את תפקידו לשמחת התושבים. .

מיד כשמונה לתפקיד הכריז עאדל: "אם הדבר היה תלוי בי, הייתי מוריד את קלקיליה מן המפה", ברוח זו הוא גם פעל:  לפי הוראותיו נאסר על בעלי רכב לעבור עם רכבם במעבר אליהו. הם נאלצו להחנות את הרכב ולעבור ברגל תוך שהם עוברים בדיקות משפילות ע. מספר שנדרש להתפשט מכל בגדיו, כולל לבושו התחתון, וזאת לעיני חיילת שסירבה לבקשתו לצאת מן החדר וצפתה במחזה בעניין רב. גם הסחורות עברו בדיקה ממושכת בתקופת כהונתו של עאדל.  "הכול תלוי בכלב: אם הוא שקט – הסחורה עוברת. אם הוא נובח – הסחורה. מוחרמת".

אל מול הרוע של עאדל , מציינים השניים לטובה אנשי מינהל אחרים: גרישה הרוסי וסלמן האתיופי שפעלו באנושיות ועזרו ככל יכולתם. תחושת ההקלה על הסתלקותו של עאדל מלווה בחשש: הרמת"ק   החדש, בדואי הפעם, האם יתחשב בהם או גם הוא יפעיל נגדם את גחמותיו? ימים יגידו.

10:45 עזון. המחסום פתוח. מימינו, במקום הקבוע, חונה ג'יפ צבאי וארבעה חיילים שרועים בצל עץ

קרוב. אכן, ניצול מירבי של כוח האדם בצה"ל…  

11:00 ג'ינסאפוט. הגענו למקום בעקבות ידיעה בעיתון על דרך חדשה שנפרצה בוואדי קנה, שעתידה לחבר את המאחז אלוני שילה להתנחלות עמנואל. פריצת דרך לשירות ההתנחלויות על אדמה פלסטינית אינה חדשה מרעישה בגדה,  אלא שוואדי קנה מוגדר כשמורת טבע שלפי החוק אסור לפגוע בה. לפי הידיעה, תושבי ג'ינסאפוט ודיר איסטיה (הממוקם מדרום לוואדי ולו שייכות מירב האדמות) הגישו תלונה והצליחו לגרום להפסקה זמנית של העבודות. בידיעה לא צוין שהצלב האדום חבר לתושבים בדרישה להקפאת  העבודה.

כבר בכניסה למשרד העיריה של הכפר אנחנו נתקלים באווירה מתוחה. אדם צעיר היושב ליד מחשב עונה

באי רצון בולט לשאלותינו. אדם מבוגר, בגלאבייה, דובר מעט עברית, מצביע עלינו באצבע מאשימה תוך שהוא תוקף אותנו במילים בוטות: "אתם אשמים בכול. אין לכם לב. מה עשיתם בעזה". נאדים מנסה להסביר שאנחנו לא היעד הנכון , אנחנו הרי "ישראלים אחרים". האדם לאט לאט מתרכך. ומשתף אותנו בנעשה בכפר: לג'ינסאפוט 500 דונם בשטח Bעליו בנויים בתי הכפר, ועוד 20000 דונם המוגדרים כשטח.C.. חלק מהשטח הזה הוגדר כשמורה.

לצידי הדרך שנפרצה הקימו כבר עמודי חשמל, על אדמת הכפר כמובן. בנוסף הוקמה גם היאחזות נוספת, נווה מנחם שמה. הדרישה לעצור את פריצת הדרך בשמורה  התקבלה, ללא ציון מסגרת זמן. .

ההתנכלות המירבית לכפר באה מצד תושבי קרני שומרון. להתנחלות יש מפעל שימורים. בשפכים  המכילים כימיקלים שנותרו מתהליך הייצור הם מציפים את אדמות הכפר. עצי הזית סופגים את הנוזלים ונרקבים. ביחד עם תושבי עמנואל החרדים  הם גם גונבים זיתים. פרט לגזל האדמות, גם כאן, כמו בכפרים אחרים, מספר הימים המוקצבים לחקלאים לחריש ולגיזום באדמתם הוא מזערי.  אנחנו שואלים האם  מספר הימים שהוקצבו למסיק יספיקו? התשובה היא: לחלוטין לא. כיון שכך, ולאור האווירה המתוחה שהופשרה, אנחנו מציעים את עזרתנו, ומציינים שמות של כפרים שבהם עזרנו כבר במסיק. הכעס שוב מציף את הפנים והתשובה היא "לא" החלטי. "אנחנו כבר נסתדר בכוחות עצמנו". במילים אחרות:לא צריכים מכם טובות.. בצער אנחנו עוזבים. לא הצלחנו להיות "ישראלים אחרים".

בדרך חזרה אנו נוסעים דרך שמורת הטבע בכביש שנסלל על אדמות דיר איסטיה.  הצמחיה  משני צידי הכביש יפה להפליא. פסטוראלה אמיתית.

דרך כביש הגישה לחארס אנחנו מתחברים לכביש 5. רכב משוריין אחד נוסע מולנו.

13:00חזרה לראש העין.