9:30  יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. 

היום יום הזיכרון, ולכן הנחנו שתהיה נוכחות צבאית מוגברת בגדה. בפועל, בכביש 5, שבו אנחנו נוסעים עד לצומת תפוח וגם בדרכים הצדדיות דרך הכפרים קבלאן, תלפית, וקריוּת בואכה ג’אלוד, לא נראה ולו כלי רכב צבאי או משטרתי אחד. 

בשבוע שעבר ביקרנו בכפר יאנון. המשותף לו ולג’אלוד הוא ששניהם נמצאים בסמיכות להתנחלויות אלימות במיוחד. יאנון מול איתמר, וג’אלוד מול אש קודש, אחיה ושבות רחל. אך למרות שיאנון קטנה הרבה יותר ומבודדת, וג’אלוד מוקפת מספר כפרים פלסטיניים (ביניהם קוסרא, הכפר שעלה לחדשות לאחר שכמה מבחורי הכפר לקחו בשבי מספר מתנחלים אלימים שהשתוללו שם, מעשה ללא תקדים) הרושם הוא שבאנשי יאנון שולט הזעם שאולי יתורגם יום אחד להתקוממות כנגד טרור המתנחלים, בעוד שהתושבים שעמם נפגשנו בג’אלוד נראים נכאי רוח, שכוחם כבר תש. כך אנחנו מתרשמים. 

10:30 ג’אלוד

בכניסה לכפר נמצא בית המועצה שנתרם על ידי הרשות הפלסטינית. הבניין סגור. מולו מרכולית זעירה שבה מגובבים מצרכי מזון, סידקית, וכלי בית. שלושה אנשים מקבלים שם את פנינו: בעל החנות הפעלתן, ידידו הבא בימים ואורח מהכפר יתמא. הם משתפים אותנו בחוויותיהם הקשות. 

הכפר מחולק מבחינת רמת הביטחון האישי לשתי רמות: הבתים המטפסים במעלה ההר עד למרגלות אש קודש, הם החשופים ביותר לאלימות המתנחלים. בתי הכפר הבנויים במרכז וצפונה ממנו מסוכנים פחות. הכל הרי יחסי. 

ביתו של הקשיש ממוקם בסמיכות לאש קודש. הוא מספר על מתנחלים משלוש ההתנחלויות שיורדים ביחד בפתאומיות ממעלה ההר לבתי הכפר הסמוכים, ומשם למרכז הכפר. במסעות הוונדליזם שלהם הם שורפים כלי רכב , שוברים חלונות ודלתות, מכים תושבים שנקרו על דרכם. לא מזמן הם זרקו אבן על ראשו של ילד בן ארבע. הוא נזקק לשבעה תפרים  באחד המקרים, שצולם ע”י ערוץ 10, הגיעו גם מתנחלות. הן פרצו לבתים, קיללו באוזני הדיירים את מוחמד, שרו ורקדו על הגגות. יחידת צבא שהגיעה למקום לא הצליחה להשתלט עליהם. הם פונו לאחר זמן על ידי יחידה משטרתית מיוחדת. 

באחד האירועים הוכה בנו של בעל המכולת על ידי חיילים כאשר התלונן בפניהם על המתנחלים. הוא הובל למעצר, ורק בזכות איש “בצלם” שליווה אותו, שוחרר לאחר 24 שעות. אחד התושבים נורה ברגלו. הצבא עצר את המתנחל שירה בו, אך למחרת הוא הופיע שוב בכפר. 

60 תלונות הגישו תושבי ג’אלוד כנגד התנכלויות המתנחלים. עד היום,אף אחת מהן לא זכתה לתגובה. 

בכפר הקטן יחסית (שטח B ) מתגוררים כ-500 תושבים. 5000 דונם מאדמות הכפר הופקעו לטובת ההתנחלויות השכנות. עיקר פרנסתם הדלה על מעט חקלאות, עצי זית ושקדים. מספר צעירים עובדים ברמאללה. אבל נמתנחלים דואגים לגזול  גם את הפרנסה המועטת הזו. יד ביד עם הצבא.למארח שלנו נותרו, לאחר הפקעת האדמות, 51 דונם. על 21 מהם השתלטו המתנחלים. הם נטעו בהם עצי זית והכריזו עליהם כעל רכושם. ב-3 דונמים אחרים השייכים לו נטועים עצי שקד. היות והשטח הזה קרוב להתנחלות, הוא אינו מורשה להתקרב ולטפל בהם. 

כדי לחרוש את מעט השטחים שנותרו בידיהם, הזמינו התושבים, בתיאום עם המת”ק, כמה טרקטורים מהכפר קַרְיוּת. המתנחלים מיהרו למקום. מתנחלת עם תינוק קשור על גבה הרביצה לנהגי הטרקטורים. אחרות השתטחו על הכביש כדי לעצור אותם. המשטרה שהגיעה למקום  הוציאה לנהגים דוחות. כשהשוטרים ניסו להשתלט על הטרקטורים, ברחו הנהגים על נפשם, ומאז הם חוששים לחזור ולחרוש בג’אלוד. 

לפני שנה זרעו התושבים חיטה בשטח של 65 דונם. באביב, כשהחיטה הבשילה, העלו אותה המתנחלים באש. כשהתושבים פנו לצבא, הם נענו ב”תתלוננו, אבל קודם תוכיחו שזו האדמה שלכם”…

בתקופת המסיק, כמו בכפרים אחרים, מקבלים גם תושבי ג’אלוד אישור מהמת”ק למסוק. בניגוד למוסכם,החיילים שמלווים אותם דורשים מהם בשעה 12:00 להפסיק את העבודה. כאשר המתנחלים גנבו שקי זיתים שנמסקו ואתם גם חמור, הצבא העלים עין. קצרה היריעה מהכיל את כל העוולות של המתנחלים ברשות ובשיתוף הצבא כלפי תושבי הכפר., שלמדו כבר בדרך הקשה שאין למי לפנות לעזרה, שזהו גורלם תחת הכיבוש המתמשך.