המינהל האזרחי משמיד צנרת השקיה של הבדואים // מבצֵע הריסות בתים ללא צו הריסה או צו בית משפט // מתכנן ומבצע הרחבות של התנחלויות על אדמה פלסטינית

נסענו בכביש 317 לכיוון צפון ומולנו משמאל, מדרום להתנחלות סוסיא, ראינו התקהלות ומשאית של המינהל האזרחי ועליה מתקן אימתני להשמדת צנרת ההשקיה של הכפר ואדי ג’חייש. צינור המים נחתך באופן יסודי לחתיכות קטנות כדי למנוע כל שימוש בעתיד. ההתקהלות הקטנה כללה עוד רכבים של אנשי המינהל האזרחי, שוטרי משמר הגבול וחיילים, וכן אקטיביסטים פלסטינים שגם צילמו: נסר מסוסיא, ג’האד, אחיו, מסוסיא (ראש המועצה), חמדאן מסוסיא, עיד מאם אל ח’יר, באסל מתוואני.

ההריסות (וזו איננה הראשונה) מתבצעות ללא צו הריסה וללא החלטת בית משפט. “מה, רוצים שנגנוב מים? איך נתקיים? אנחנו כמו עבדים…”

נסר טוען שאלו אדמות פרטיות שיש עליהן קושאן. מיועדות כנראה להרחבת ההתנחלות סוסיא. בשדה עצמו לא פוגעים אבל בבתים כן. הפעילים הפלסטינים סיפרו כי המינהל האזרחי טוען שמופעל עליהם לחץ להגביר הריסות מצד בן גביר, סמוטריץ’ ורגבים.

חזרנו לכביש והמשכנו צפונה כדי לבצע פניית פרסה במקום שלא היה קו הפרדה, כדי לא להסתבך. הרכבים של המינהל והצבא כמובן לא מקפידים על החוק הזה. מזכירים לנו כי אסור לפלסטינים לרדת עם רכב לכיוון ג’ימבה, מחרימים את הרכבים.

מוחמד סיפר כי באסל מתחתן בקרוב עם קרובה של נסר מרמאללה, משכילה, שתבוא לגור בתוואני. כולנו שולחות איחולים חמים לזוג.

בואו נזייף: במקום אפרטהייד אמרו מדינת יהודה

המשכנו לביקור קצר אצל נסר בסוסיא. אחותו, שגרה יותר מערבה ליד הבסיס הצבאי, סיפרה כי הצבא מאמן את המתנחלים במטווח נשק. שוב מזכירים לנו כי סוסיא קיימת בזכות הלחץ האמריקני בלבד. גם הם סובלים כל הזמן מאיומי הריסת בתים, החרמת ציוד חקלאי וכו‘.

התשתיות החשובות – מים, חשמל, טלפון – נמצאות קרוב אליהם אך הן מיועדות לאתר הארכיאולוגי ולמחנה הצבאי. כאשר כל מאחז מקבל את התשתיות הללו כולל שירותי אוטובו(ס, סוסיא הפלסטינית חוזרת ומבקשת להתחבר למים ולא מקבלת כל תשובה. הס מלהזכיר את המילה אפרטהייד, זה הרי נחשב לאנטישמיות. כאן זו “מדינת יהודה”. המשטרה לא יכולה לאכוף את החוק כאן, הצבא לא משרת את המדינה אלא את המתנחלים.

אנחנו מחזירים את עיד הביתה לאם אל ח’יר. העברית שלו מצוינת. הוא לוקח אותנו לסיור סביב הכפר כדי שנבין את המצב החדש. נפגשנו גם עם ראש המועצה, חליל.

עיד: “אני לא שונא יהודים ולא שונא מתנחלים, רק כועס על מדיניות הממשלה.”

תושבי ואדי ג’חייש הם בדואים משבט ג’הלין, במקור פליטים מאזור ערד. בשנות ה-50 קנו את האדמות מתושבי יטא. הכפר הוכרז לא חוקי, למרות שהוא היה קיים לפני הקמת ההתנחלות כרמל הצמודה לו ממערב. עיד מדגיש כי אנשי הכפר מעולם לא היו מעורבים בפעולות טרור ומעיד על עצמו שאינו שונא יהודים ולא מתנחלים, רק כועס על מדיניות הממשלה. הלחץ המופעל על הכפר להתפנות התחיל ב-1980 אבל עתה גבר מאוד תחת הממשל החדש. צווי הריסה ניתנו על כל הבתים, וכבר הרסו 16 פעמים. מים הם מביאים במכליות מבדואים אחרים, שמורשים לקנות מים מחברת מקורות. הרסו להם בור מים בתחילת הקיץ. וכמובן טוענים נגדם שהם בתוך שטח אש 917 (המשך של שטח אש 918 דרומה מכאן במסאפר יטא.)

איך מזרזים טיהור אתני: סוגרים על הכפר מכל צדדיו וחונקים את פרנסת תושביו

התנחלות כרמל צמודה לכפר ממערב. ההתנחלות מרושתת במצלמות אבטחה ובעודנו הולכים בדרך העפר שמפרידה בינה לבין הכפר, עיד מזהיר אותי להיצמד לגדר הכפר, במרחק בטוח מגדר ההתנחלות. כזכור המתנחל יעקב גולדשטיין משכונת ההרחבה (שמושכת את ההתנחלות לכיוון דרום מזרח )תבע לפני שנים את אביו של עיד בגין הריח שעלה מן הטאבון שלו שהפריע לו, בסכום 200,000 ש”ח. אומנם מן התביעה לא יצא כלום כי ריח (גם לפי ההלכה “אין בו ממש”!) לא ניתן להוכחה, אבל בפועל הרסו להם את הטאבון וכבר אין טאבונים בכפר.

יהודי עם כיפה חוצה ברכבו את הכפר מצפון לדרום. עיד מסביר: זה לא מתנחל, הוא רק עובד אצל המתנחלים. וככה הוא מקצר את הדרך בלי להתבלבל ומסמן את הבעלות היהודית פה.

מדרום לכפר הכריז המינהל האזרחי על הקמת שכונה חדשה של התנחלות כרמל, בהמשך לשכונת ההרחבה. על גבעה ממזרח מתנוסס דגל ישראל. מקיימים שם כל שבוע תפילת קבלת שבת, בטענה המופרכת כי היה שם בית כנסת עתיק.

מצפון לכפר, מן הכביש העולה לזווידין, נראית חוות שורשים-כרמל של המתנחל שמעון הסוגרת על הכפר. הוא מסתובב בשטח ומאיים. כמובן שאסור לרדת מהכביש לכיוון החווה שלו וגם לא להתקרב אליה מכיוון הכפר, גם לא עם הכבשים. החווה קיימת כשמונה חודשים ויש בה דיר וכבשים. יש לחווה אפילו ‘ערוב שבת’, עמודים עם חוט עליהם המסמנים את תחום המרחב של דיירי החווה בו הם יכולים לנוע ולטלטל חפצים בשבת.

חדשות אחרונות: כך בפועל מעודדים טרנספר מרצון

ב-2019 הכריז המינהל האזרחי על כל האדמות כאדמות מדינה (רק ליהודים), מהן צריכים הפלסטינים להתפנות. נתנו 80 יום להצגת התנגדות, זה לא מספיק זמן, וגם אין כסף לעורכי דין. אתמול אחה”צ (27.09.23) הופיע שמעון מחוות שורשים עם חיילים והראה מפה: 800 דונם נלקחו מהכפר, אסור לצאת למרעה, אסור להשתמש בברז המים בשטח שממנו השקו את הכבשים. עליהם לעקור את העצים שלהם בשטח זה.

התוצאה: באין יכולת לרעות את העדרים, עליהם מבוססת הפרנסה, הם כלואים בדיר ויש להאכילם במזון יקר. אם ייצאו עם העדרים לצפון, לא יתנו להם לחזור ויגרשו אותם. אם ייעצרו, אין כסף להשתחרר ממעצר. בפאנלים הסולאריים בינתיים לא נגעו. פעם בשבוע מסתובב רחפן שמצלם הכל. מספיק שתושב אחד יתייאש ויעזוב, זה יגרום לעזיבה כללית. זהו שטח c, מבחינה מנהלית שייכים לרשות הפלסטינית החלשה שלא יכולה לעזור להם. הם תלויים בעזרה של ארגונים בינלאומיים.

ביקרנו ב”שיג” (מקום ישיבת ה’פרלמנט’ של גברי הכפר), במתחם המטופח שהיה פעם גן ילדים. רואים כמה יפה היה יכול להיות כל היישוב הפלסטיני הזה אילו הניחו לו לנפשו. פגשנו מתנדבים איטלקים וקבוצה מתל אביב – חברת adish לייצור בגדים (בשותפות עם פלסטינים ברמאללה ובניו יורק) בהם משולבות רקמות מסורתיות. הם יוצאים נגד אדישות הציבור למתרחש כאן, הציעו לממן אחד מימי הים שלנו בקיץ הבא.