אם עד היום מתנחלים מאותם עשרות מאחזים לא-חוקיים תקפו פלסטינים החיים בשטח C, הרי עכשיו בחסות ובגיבוי הצבא, הם משתוללים ותוקפים פלסטינים בשטחי B, תחת שליטה מנהלתית פלסטינית.

אתמול בלילה הגיעו מתנחלים מחוות משה שרביט לבית של פ’ ושרפו סככה, מקרר, רהיטים ואת כל מה שהיה על המרפסת. בני המשפחה המבוהלים הסתגרו בתוך הבית ונעלו את דלת הברזל.

הבוקר נסענו לשם. בדרך עצרו אותנו חקלאים פלסטינים וסיפרו שהמתנחל האלים משה שרביט הגיע הבוקר בטרקטורון ועלה על שדות הזעתר, המלוחיה, הבמיה והנענע שלהם. א’ בחור צעיר דרש ממנו לעזוב את המקום ואז הרים עליו משה טוריה והיכה אותו מאחור. א’ הובל לבית חולים שם תפרו את הפצע בגבו.

הצטרף אלינו פ’ מנסאריה שיש לו 200 דונם שדות באזור. היום עלה משה שרביט עם הטרקטורון על שדותיו החרושים והמושקים ורמס את מערכת ההשקייה, שהונחה שם רק לפני שבוע. א’ ביקש את הגנתנו ליום בו ישים ניילונים להגן על השתילים הרכים. אמרתי לו שנוכל אולי לארגן קבוצה ליום שיפרוס ניילונים, אבל כשצמחים יגדלו מי ישמור שמשה וחבריו העבריינים לא ירמסו את הצמחים עם פרות או טרקטורונים. לא נוכל להיות שם יומם וליל. “אז מה אני אעשה?” אמר בעיניים כלות, “זאת הפרנסה שלי.” ואנו, מה יכולות לענות לו? הרי אין גבול לרשע והפלסטינים חיים ללא כל הגנה תחת טרור המתנחלים שפוגעים באין מפריע בהם, בבתיהם, בשדותיהם ובעדרי הצאן שלהם. אנו שותקים ומאפשרים זאת. החוק הבינלאומי מחייב את הכובש להגן על הנכבשים, שהרי להם אין אפשרות להגן על עצמם.

לאחר מכן  – ביקור בח’לת מכחול אצל בורהאן, אשרף ויוסף. כולם דיברו על כך שהם כבר לא יוצאים לרעות את העדרים בשטח כי מכל מקום הם מגורשים באלימות הן בידי המתנחלים (במקרה אורי שהשתלט על 20.000 דונם והלאה באום זוקא) והן בידי הצבא