המחסום ריק , רמדאן וחופשת קיץ, אך יש שינויים ניכרים בשטח: הגבעה שמעל המחסום, הפונה לג'בל מוכאבר נקטעה (ואיתה נעלמו לעת עתה הררי שקיות הזבל…) ומתחתה יש עבודות להכשרת דרך  וגדר – כך לפי דברי התושבים. מבדיקה שערכנו בעמותת "במקום", המתמצאים במצב הסלילה של כביש הטבעת המזרחי שאמור לעבור בנקודה זו ממש, מתברר שהתוכנית לא אושרה עדיין, אבל הגדר אכן צריכה לעבור ממש בצמוד לכביש, כך שאת עבודות הגדר כנראה כבר מתחילים לבצע. אין ספק בלבנו שמאז כינון הממשלה החדשה, משרד הביטחון  מריץ בשטח  פעילות מואצת לסגירת הגדר בכל אזור "עוטף ירושלים". כל המעצורים הוסרו.

 סילואן

 אין מחסומים, אך יש נוכחות משטרתית מוגברת דווקא למרגלות המזרחיים של הר הבית. נראה שמישהו לוקח ברצינות את כוונות נאמני המקדש ותומכיהם, לפחות עכשיו ברמדאן.

 ואדי נאר

 העבודות על כבישי הגישה מעזרייה למחסום נשמעות, אך לא נראות, כי הדרך הרגילה חסומה ויש מעקף דרך שכונות סוואחרה אל-שרקייה. דרך עלייה תלולה להפליא, אך קצת רחבה יותר ופחות מסוכנת בשוליים.

במחסום אנחנו מתקבלות בקריאות עצור ונשק שלוף (אך לא טעון, אנחנו מקוות). ההיסטריה חוגגת כשאנחנו מתקרבות לאזור התצפית שלנו בגדר הקטנה של העליה ל"עמדת המושל". לוקחים תעודות זהות, וכך אנו משלמות על אי נוכחותנו בגזרה במשך כחודש וחצי. טלפונים בהולים למפקד הגזרה, מגיע מפקד המחסום, והרוחות נרגעות. אנחנו נשלחות לעמוד קצת יותר למעלה.  לא מצאנו את ט' מהמינהל האזרחי כדי לדווח על התקרית, אבל קבענו עמו פגישה בשבוע הבא במת"ק הזיתים – יום שני בשעה 8. מי שרוצה להצטרף, מוזמנת.

התנועה, אגב, זורמת ללא עיכובים כמעט. כשאנחנו עוזבות, החיילים בגבם לתנועה ורק אחד משני הכלבים הנראים לעין עומד על המשמר ונובח על העוברים ושבים..

 אז-זעים

נכנסנו ימינה במחסום אז-זעים, כדי לבדוק את התקדמות החומה והכבישים באזור זה (כזכור, מתוכננת כנראה בעתיד הפניה של התנועה הפלשתינית לדרום הגדה דרך מעבר מתחת לכביש הגבעה הצרפתית-מעלה אדומים). ובכן החומה מגיעה עד המחסום התחתון, ואין מעבר לעבר א-טור. נאלצנו לנסוע חזרה עד כיכר הכניסה למעלה אדומים, לחזור למחסום אז-זעים ולנסוע למנהרת הר הצופים. הפרד ומשול – פשוטו כמשמעו.