"זוכרת דם" עונה סאוור לשאלת גליה עוז: "מה את זוכרת מהלילה שתקפו את ח'דר ופאטמה שכניכם"
זוכרת דם” עונה סאוור בת ה-11, לשאלת גליה עוז: “מה את זוכרת מהלילה שתקפו את ח’דר ופאטמה שכניכם?”
המשמרת אתמול הוקדשה לפגישה ושיחה של גליה עוז עם שרה וסאוור, בנות ה-10 ו-11.
בנותיהם של חלימה ואחמד נוואג’עה החיים בסוסיא וסובלים באופן קבוע מהתנכלויות המתנחלים, בעיקר אלה מההתנחלויות החדשות המכתרות אותן על הגבעות בין ההתנחלות סוסיא הוותיקה לבין האתר התיירותי, סוסיא הקדומה. גדי ושם טוב לוסקי בנו, גרים בהתנחלות החדשה ממש צמוד לסוסיא הקדומה.
כתבנו עליהם לא אחת כשהם עולים עם פרותיהם וכבשיהם על אדמתם ואלה אוכלות להם את הגפנים ןהזיתים ולא מאפשרים לעדר של אחמד לרעות. פבל ומלכה חיים על גבעה אחרת מאז ה-7.10, בהמשך חוות הרועים של עמישב פלד קרוב לסוסיא הוותיקה.
ניתן לראות אותם בעיקר מביתם של עזאם וואדחה. אבל הם תוקפים את מי שמפוזרים יותר במרחב שחיה בו משפחת נוואג’עה. אמש, הם מספרים, “רק” הסתובבו בלילה מסביבם. טרדו מנוחה והפחידו. “אבל,”.אומרת חלימה. “אנחנו כל הזמן מפחדים ולא ישנים.” אחמד ישן בחוץ על העגלה שדיווחתי עליה כבר, עכשיו רק הוא ישן בה לשמור על משפחתו.
גליה משוחחת עם הילדות ושואלת מה הן זוכרות מליל ה-15.8, כשתקפו מתנחלים את משפחת ח’דר ופאטמה נוואג’עה. הגרים לידם.
“זוכרת דם”, עונה סאוור. “שמענו צעקות, פחדנו, אנחנו מפחדות כל הזמן.” “10 מתנחלים” הגיעו, אומר אחמד, נכנסו לביתם כשהם ישנים, זוג בסוף שנות ה-50 לחייהם. הוא מורה בבית הספר. “רצתי עם פנס החוצה והזעקתי את כל השכנים. ראינו רעולי פנים עם מקלות מכים באכזריות את שניהם עד זוב דם. שברו להם את הידים ואת האף, הם רוצים להכות בראש בכוונה, אומר אחמד. כשהגיעה המשטרה הם ברחו, המשטרה יכולה לדעת בדיוק מי היו התוקפים אבל איש לא נעצר. אנחנו הזעקנו אמבולנס מיטא שפינה אותם. עדיין הם שם נזקקים לטיפולים רפואיים אחרי ניתוחים שעברו.
חלימה עם הבנות חיכו לבוקר אומנם, אבל רצו יחפות ליטא. הבנות, שנשארו אצל סבא וסבתא, פחדו לחזור. חזררו רק לקראת פתיחת שנת הלימודים. (לא נפתחת בינתיים. לרשות אין כסף לשלם את משכורות המורים).
חלימה אומרת: פעם היו מטרידים מרחוק. השנה לא מפחדים מכלום. נכנסים הביתה, מכים ללא הבחנה נשים, ילדים, זקנים באכזריות. המשטרה מגיעה אחרי שהם בורחים. הצבא מכוון להגן רק על המתנחלים, כזכור. מצורפים סרטונים על הפגישה וסרטוני הפציעה המזעזעת של ח’דר ופאטמה.
הילדות נבונות ורהוטות, מספרות שלא יכולות לנסוע באופניים שקיבלו מאיתנו כי המתנחלים מגיעים לשביל ומפחידים.
יש מתנדבים שישנים איתם בלילות שמקלים קצת על תחושת הפחד.
חלימה הכינה ארוחה חגיגית וטעימה. גליה אומרת: “זה האורז והסלט הכי טעים שאכלתי.” ביקשו מאד והבטחנו לבוא לבקר כל הזמן.
בדרך חזרה, לאורך כל הדרך מסוסיא מצפה עשהאל עד הפנייה לכביש 60, בנוסף לדגלי המדינה דגלים ובהם סמל של המקדש וכתוב: ועשו לי מקדש. חלק מהפסוק “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.”. נושא שראוי לתת עליו את הדעת כי הדגלים האלה הולכים ומתרבים בדרום הר חברון.
שגרע מאד.
תיאור מיקום
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Smadar BeckerDec-14-2025מדבקה של אירגון האוכל העולמי (WFP) בכניסה למכולת בתוואני
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-