הגברים מזנותא א (ממזרח לכביש) עזבו לדהריה, שם בני משפחותיהם נמצאים, כי המתנחל עם העין האחת מחוות ינון, וגם אלישיב מחוות יהודה, מביאים מתנחלים נוספים להמשיך להציק להם, וממילא לא נותנים להם לשקם את הריסות הבתים ובית הספר.

בנוסף לגברים בני המקום, אנו פוגשות את פאיז, ראש מועצת זנותא. יש צו של בית המשפט העליון המורה כי כל אדמות זנותא א’ + ב’ הן של הפלסטינים, וכי המשטרה והצבא חייבים לשמור עליהם. אסור להם לשפץ ולבנות, אבל מותר להם להתגורר ולרעות בשטח. בפועל, לפי הניסוח שלו, “אנשים לא חוקיים מפריעים לאנשים חוקיים לחיות”. המתנחלים יורדים לחייהם, והם פונים למשטרת קרית ארבע, שמגיעה אחרי חצי שעה ואינה מגנה עליהם. המתנחלים כילו את המרעה, והפרות שלהם הרסו אפילו את עצי הזית שהם נטעו. 

שני מתנדבים יהודים ישנים כאן לצורכי הגנה מפני המתנחלים (נוכחות מגינה). אחת היתה תלמידתי בגרעין בינה בבאר שבע לפני שנים, עכשיו היא יושבת וקוראת את הר הקסמים של תומס מאן. עד כה היא הגיעה לסוסיא, טוואני, שעב אל בוטום. אחד אני מכירה מהשמאל האמוני, גם הוא קורא כאן פילוסופיה. מספר כי הם מחדשים את פעילות הקבוצה שלהם “בני אברהם” שמגיעה אל הפלסטינים לחברון / תל רומיידה. עם המתנדבים.

גם חוסיין סאלם אבו שרך מאיזור טיראן, בן 69, נמצא כאן. הוא מספר איך רעה את צאנו מערבה לכפר שלו, עת מתנחלים מיחידת “בועז” התנפלו עליו, כפתו אותו  מאחור וכיסו את עיניו, והרביצו לו במשך 8 שעות, גנבו לו 200 דינר שהיו בכיס החולצה שלו וגם 16 עיזים. כל אותו זמן אנשים מהכפר חיפשו אותו. הבן שלו התקשר למינהל האזרחי שטען כי אביו לא אצלם. בדרך חזרה מ’ מצביע על האזור המדובר, בין כביש 60 להתנחלות טנא עומרים, כל האדמות נלקחו על ידי קק”ל ומתמלאות מאחזים של המתנחלים. 

מגיעה משלחת של הרשות הפלסטינית, עם רכבים בעלי לוחיות רישוי באדום ולא בירוק. המשלחת בראשות ראש משרד החקלאות בחברון, מחמוד איזיר. ראש המועצה מדווח להם על המצב בזנותא. מתברר כי לבקשת הכפר, הם הביאו משאית גדולה עמוסה תבן לכבשים הסגורים בין הגדרות, כי הרי אינם רשאים לצאת לרעות. 

המשאית מתקדמת לאיטה ובזהירות בדרך העפר העולה מכביש 60 אל הכפר. כמעט כולם יורדים לקבל את פניה.  מספר טנדרים יורדים לעבר הנקודה בה נעצרה המשאית, ואחרי התייעצות ארוכה לגבי השיטה לפריקת המשאית מתחילה העברת שקי התבן מן המשאית אל הטנדרים, פעולה שתימשך ככל הנראה הרבה זמן:

אחד הפלסטינים שלא ירדו את המשאית מתלונן: כבר 20 יום הוא מחכה לזה, הוא חושש שלא יחלקו את התבן באופן צודק בין כולם.