מחסום זעתרה (צומת תפוח)- 9.15

אין בדיקות. יש חייל בעמדת השמירה בצומת. בכיכר חיילים פורקים משהו ממשאית ישראלית.

כק"מ ממזרח לצומת כמה חיילים במדי הסוואה צועדים לצד הכביש, כנראה במסגרת אימונים.

בשדות המוחכרים ע"י  התנחלות גתית (ליד תחנת השאיבה) – רק השדות הדרומיים מעובדים.  פועלים פלסטינים רבים עוסקים בקטיף פלפלים חריפים. בשדות הצפוניים, שלפני כחודשיים עוד היו מעובדים ע"י תושב תל אביב , נשאר רק השלף. עדר פלסטיני רועה בשטח, מלחך את שארית הצמחים הצהובים.

מחסום חמרה – 9.50

מכונית פלסטינית ולידה 2 גברים ואישה עומדים ליד המחסום. מסתבר שאלה מורים הגרים בעקרבה ומלמדים בביה"ס בפסאיל. הם מעוכבים כבר שעתיים וחצי (לדברי מפקד המחסום), כעונש על התנהגות לא נאותה,  במיוחד שהם מורים האמורים לתת דוגמה לאחרים (שוב, לדברי מפקד המחסום). הוא מוסמך לעכב כל אחד (פלסטיני, כמובן) למשך שלוש שעות. אגב, במשך השעתיים היו חילופי משמרות, כך שהוא לא היה עד להתנהגות ה"לא נאותה" ולא להטלת העונש עצמו. לדברי המורים כל  העניין התחיל אתמול בין חיילת  במחסום לבין אחד המורים והעונש ניתן היום לכל השלושה.

מחסום גוכיה –  זהו "שער חקלאי" שאמור להיפתח  3 פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואחר הצהריים. כבר שנה בערך שהוא לא נפתח. ראינו סימני רכב (כנראה צבאי) ליד השער, אולי פתחו לעצמם את השער. אנחנו ראינו משאית עוקפת את השער על גבעת טרשים הסמוכה לו. נסיעה בדרך המשובשת ודאי גורמת לבלאי גבוה לרכב. חוץ מזה הוא לוקח סיכון שאם תעבור מכונית צבאית על הכביש ויראו אותו הוא ייעצר ויוטל עליו עונש כבד. על החיילים והמפקדים שלא פתחו את השער כנדרש לא יוטל דבר.

חאלת מכחול – 11.00

ב-16.9 הרס הצבא את כל המבנים בכפר, המונה כ-100 תושבים ומנע מהם סיוע הומניטרי ע"י הצלב האדום. בינתיים הוציא בג"צ פסק דין זמני עד ה-8.10 האוסר הרס נוסף, אבל התושבים מפחדים שכל מה שינסו להקים הצבא יהרוס שוב, כי הבקעה רחוקה מירושלים, ופה הצבא שולט.

זהו ביקורנו הראשון בחורבות הכפר. משני צידי השביל העובר באמצע הכפר  יש ערמות של הריסות  המעידות  על האסון שקרה פה.  ברזלים מעוקמים, קלונסאות, לוחות פח מעוכות. שקט. ואין איש. כשאנחנו ממשיכות לנסוע, מתחת לעץ בודד שנותן מעט צל,  מתאספים 3 רועים. כל הנשים, הילדים והזקנים עזבו את הכפר. אי אפשר לחיות  תחת השמש הקופחת ובקור של הלילה ללא מחסה. רק הרועים, בעיקר צעירים, נשארו לשמור על הרכוש שהוא מקור הפרנסה היחיד –  עדרי הצאן. גם לכבשים קשה לשהות כל היום ללא מחסה. ב' מספר לנו שאתמול ביקר יעקב מנור ולקח איתו טליה שהתעלפה מהחום לוטרינר שיטפל בה.

בזמן שהיינו הגיע גם האמבולנס הנודד, המספק שירות רפואי לתושבים פעם בשבוע. (למרות שזה שטח C, שבו הצבא צריך לספק את כל השירותים האזרחיים, השירות הרפואי מסופק ע"י הרשות הפלסטינית). גם  הם באו להזדהות עם האנשים שבתיהם נהרסו.

כולם מדברים ומחכים ל-8 באוקטובר, לפסק הדין הסופי בבג"ץ, בתקווה רבה. אולי מישהו שם יעצור את אטימות הלב של  המינהל האזרחי ויאפשר לתושבים להמשיך בחייהם הצנועים מאוד.

בזמן שישבנו עברו בכביש הסמוך 2 משאיות נושאות  קרוואנים, ברור שלא לחסרי הבית במכחול, כפי הנראה הם מיועדים  להתנחלות כלשהי או למחנה הצבאי.

מחסו ם חמרה –   13.40

בדרך חזרה ראינו כמה רכבים מחכים משני הצדדים ואף אחד לא נבדק. כשהגענו התחילו בדיקות. מכונית ישראלית (לוחית צהובה) מעוכבת במחסום. החייל לידה מטלפן לקבל הוראות. ניגשנו לראות. בתוכה ישב נהג חובש כיפה. שאלנו מה קרה. "אל תדאגי, זה יעבור לו.." אמר הנהג. לדבריו החייל התחיל לדבר איתו בערבית לפני שהבחין בכיפה, ושאל אותו מדוע צילם במחסום. זאת היתה הסיבה לעיכובו. ואז הוא ענה כמו ישראלי (יהודי) מצוי:" מי אתה שתשאל אותי!!!"
אותו לא יעכבו ל-3 שעות למרות התשובה הלא מנומסת לחייל, כמו שעשו למורים בבוקר. הסתלקנו כי ראינו שהוא ממש לא זקוק לעזרה.

מחסום זעתרה- 14.20

2 מכונית פלסטיניות מעוכבות ע"י המשטרה והנהגים נקנסים על אי חגירת חגורת בטיחות במושב האחורי. באחת מהן מדובר בילד. איך ידעו השוטרים לעצור אותם? את הילד אי אפשר היה לראות מבחוץ (הוא לא מגיע לחלון)? אחד מהם מקבל קנס  250 ₪ (שכר עבודה של למעלה מ-3 ימים במחירי השטחים).    
עוד דרך למרר להם את החיים ולרוקן את הכיסים שלהם.