היו פעמים שחשבנו שהכיבוש עושה טוב לפלשתינים. במקום שיסעו ממקום למקום ברגל וישמינו ויאבדו את הכושר, מאלצים אותם המחסומים לצאת קצת מהרכבים, לנשום אויר צח תוך כדי שהם עוברים מצד זה של המחסום לצד השני. ולצעירים בכלל כיף. עיקוף המחסום בהרים מכין אותם לגולני.

היום ראינו שהצבא הוסיף שיעורי יוגה.

במחסום זעתרה רכב עם ארבעה צעירים הופנה לחנייה. לידם החייל המאמן והחייל המאבטח. המאמן מוציא צעיר אחד מהרכב, מעמיד אותו מאחורי הרכב ובלי מילים, מסובב לו את האמה מאחורי הגב לכיוון הכתף. אחר כך, שוב בלי מילים, בבעיטות הוא מפשק לו את הרגליים. פעם בעיטה לימין, פעם בעיטה לשמאל עד שהפישוק המדהים מצא חן בעיניו. הלכנו לעמוד מטר משניהם. מה את עושה פה? שאג מאמן היוגה. אני מסתכלת. את מפריעה לי בעבודה. אם זו העבודה שלך אני דווקא רוצה להפריע לך. והוא ממשיך ומגמיש לו את שרירי פנים הירך  ואת שרירי הכתף. המאבטח ניסה לאיים ולצעוק ודרש שנעזוב. נתקענו במקום ולא זזנו. שאלנו מה עשה הבחור, למה אתה תופס לו כך את היד מאחורי הגב. הוא לא עשה כלום זו בדיקה שגרתית. אותה בדיקה שגרתית ואימון גמישות עבר צעיר נוסף מתוך הרכב בעודנו מוחות בקול רם. מהשניים האחרים נחסכה הבדיקה השגרתית.

אחרי ששוחרר הרכב לדרכו ניסינו לדבר איתם. נתקלנו במבטי רצח.

אוטובוס מופנה לאותה חנייה. האנשים יורדים מהאוטובוס לעשן. צעקה מכיוון החיילים, כולם לעלות, לעלות מהר לאוטובוס. הם עלו בעצלתיים. דקה אחר כך מופיעים צמד, חייל וחיילת ומורים לכל הגברים לרדת מהאוטובוס לפנות ימינה. האנשים מצייתים ופונים ימינה תוך שהם עומדים על המדרכה. ימינה אמרתי, ימינה צווחת החיילת. אבל אנחנו ימינה. לא! ימינה מאחורי האוטובוס. כולם בערימה ימינה מאחורי האוטובוס. החיילים ממשיכים להעביר הוראות ותרגילי סדר. כארבעים גברים בגילאים עשרים עד שישים, נבוכים, מושפלים, מטורטרים, לא יודעים מה רוצים מהם. אחרי דקות ארוכות של שמאל ימין ודחיפות מצד החייל, הם סוף סוף עומדים בצורה שמכבדת את צבא ההגנה לישראל. שורה ישרה לאורך האוטובוס. עכשיו ניגש הזוג לכל אחד מהגברים ומצווה עליו לבצע את ריקוד החולצה המתנפנפת. אני מוציאה סלולרי ומצלמת. החיילים נזעקים. לכו מפה. אל תעמדו פה. אל תצלמו. אני ממשיכה לצלם. תסתלקו, ואנחנו נשארות.
בעוד הפלשתינים עומדים נדהמים מול הוויכוח בינינו, מתפקע בי משהו, הפנים של הגברים, חוסר הישע שלהם. האלימות בבדיקה השגרתית קודם ואני מתחילה לצעוק לכיוון הטור שורה ישרה של פלשתינים. אני מתביישת במה שאני רואה, אני רוצה לבקש סליחה מכל אחד ואחד מכם. לא מגיע לכם מה שעושים לכם. החיילים הם רק ילדים, הם קיבלו הוראות מטומטמות והם מבצעים אותן ואני מרגישה שמתפקעים לי הוורידים במצח מרוב כעס. החיילת, אתיופית, שאחר כך תגיד לי שמגיע להם הכל בגלל מה שהם עושים לנו, ניגשת אלי כמו אחות רחמניה ושואלת, מה קרה לך, למה את צועקת, ממה את מתביישת, ואני לא נרגעת, אני מתביישת במה שאתם עושים. תדעו לכם שאתם לא עושים את זה בשמי.
היא מנידה בראש, וחוזרת לחייל, וביחד הם מגישים -כנראה מהר יותר משהתכוונו – את התעודות לפלשתינים שבמנוד ראש קטן מודים לנו.

אחרי ששוחררו עוד כמה מכוניות שעוכבו בחנייה והטור במחסום נעלם,עזבנו לכיוון חווארה.

שום דבר מיוחד בחווארה ורק הבטן אומרת שלא טוב שעזבנו את זעתרה. אחרי רבע שעה בחווארה חזרנו לזעתרה.
תור של כחמישים מכוניות. עקפנו וניגשנו לחנייה. רכב אדום שנולד כנראה בשנה בה אני נולדתי ובו שתי נשים ממררות בבכי. צעירה ומבוגרת. הבן, הסיע את המבוגרת לרמאללה לעבור ניתוח בעין. בדרך חזרה הוא עשה איזו עבירת תנועה. הוא נעצר וקיבל קנס. הבן התעצבן, החיילים אזקו אותו והיכו אותו ולקחו אותו משם. כמה הרבה הספיק המחסום הזה בפרק הזמן הקצר שנסענו לחווארה . עכשיו הן מחכות לנהג מביתא שיבוא להוציא את הרכב מהמחסום. תעשי טובה ממררת האמא, הוא הבן שלי, תבררי לאן לקחו אותו. השוטר שהיה שם (היו שניים, השני היה עסוק בטלית ותפילין ותפילה באמצע המחסום) אמר שלקחו אותו לאריאל ותוך כמה שעות ישחררו אותו.

שני חיילים באו וביקשו מהנשים להזיז את הרכב. אין לנו רשיון נהיגה אמרו הנשים, עוד מעט יבוא נהג מביתא. אז תגידי לו שימהר להוציא מכאן את הרכב כי הוא מפריע. אחרי חצי שעה מגיע צעיר ברגל מכיוון ביתא לחנייה. חמישה חיילים צועקים משמונה כיוונים: תיכנס לאוטו. והוא מנסה להסביר, החייל במגדל מכוון את הנשק וצועק אחורה אני אומר, אחורה. והאיש מתקרב ומנסה להסביר שהוא הנהג שמחכים לו ושהוא בא ברגל. אף אחד לא עובר ברגל צורח המפקד והשוטר לא זה עם התפילין רץ לכיוונו וצועק עליו להיכנס לרכב. אם היו כולם מקשיבים היו שומעים שהוא בא ברגל להוציא את הרכב האדום. הבחורה הצעירה רצה אלי נסערת, זה אח שלי, הוא בא לקחת את האוטו. ניגשתי באמצע הסערה למפקד להגיד לו שזה הנהג  שמחכים לו שיוצאי את הרכב שמפריע. עכשיו המפקד בבעיה, מצד אחד שיבוא כבר ויוציא את הרכב, מצד שני, אחרי כל הצעקות האלה הוא לא יכול לתת לו לגשת סתם ככה. הפיתרון היה שהנהג ייכנס למונית שעמדה בתור וייסע עשרים מטר ואז יוכל לגשת לרכב האדום ולשחרר את המחסום מנוכחותו.

בדרך למחסום חווארה קנינו ירקות. אני קניתי תפוחי אדמה חדשים, טריים, שעוד היו עליהם רגבים של אדמה.
הצחיק אותי שאני לוקחת אדמה פלשתינית, שעליה יש את כל המלחמה, איתי הביתה.