זעתרה (תפוח), חווארה, עזון עתמה, שער שומרון (קאסם), יום ג’ 11.8.09, אחה”צ
מתרגם: צ'רלס ק.
סיכום:
התקשורת ממשיכה להתבלבל בין המחסומים לכיבוש, ממשיכה להתרכז ב"שיפורים," ביניהם סיום חניקת המסחר הפלסטיני וציון העובדה כי לפלסטינים ישראלים מותר להכנס עם מכוניותיהם לגדה כדי לקנות. לא מודגשים תנאי החיים האכזריים המתמשכים של האוכלוסייה הפלסטינית המקומית, או השתלטות התרבות הבטחוניסטית נעדרת מנגנוני הניתור והבקרה לפעולות מוסדות הבטחון, מלבד ארגונים בודדים, ומחסום ווטש, כמובן.
12:00 שער 1549/50, אחרי אלקנה.
טנדר של חברת שמירה פרטית, השייכת להתנחלות, נוסע אחרינו עד לשער ונשאר אתנו "בהיכון" משך הביקור כולו.
אנו שמות לב כי איש בטחון אזרחי נוסף אינו עושה דבר מלבד לשמור על שני פועלים פלסטינים העובדים בשמש בהקמת מכון לטיהור מים, או בשיפוצו (לא ברור לנו), מחוץ לתחום ההתנחלות אבל ליד שתי המשפחות הפלסטיניות שנותרו מאחורי מספר שערים נעולים בין ההתנחלות וחומת ההפרדה. על אף שהופק סרט על צרותיהן של המשפחות האלו, יש לבקר שם כדי להבין את נחישותו של ה"צומוד" – ההתמדה – של האב לשישה ילדים הגר באחד הבתים. אנו מסתכלות במספר המטרים של החומה שכבר הוקמו, עם ציור הקיר הצבעוני שבוצע "על ידי אנשים מאנגליה או מאמריקה" (לפני מספר שנים, אבל מה זה משנה, הם עזבו אך החומה נשארה), מנסות לרדת לעומק רשעות האדם המקים התנחלויות, משפר אחת ומרחיב אחרת, בעוד הוא כולא בני אדם בכלובים, יום אחרי יום. באותו רגע האב, אשתו, ושני ילדים חוזרים מקניות, עוברים דרך שער אחד ומשוחחים אתנו דרך הסורגים של שער אחר. היו שלוש משפחות באזור, ושתיים נותרו (השלישי נאלץ לעזוב), "איני יכול להעלות על דעתי מגורים במקום אחר," אומר האני, המספר לנו בגאווה על המשתלה הגדולה שהייתה לו כאן, פעם, ליד מה שהייתה פעם, הדרך הראשית בין אזור החוף לשכם, ומזרחה לה.
למרות ה"חידושים התמידיים" של כוחות הבטחון (לטובת ההתנחלות). שתי המשפחות ננעלות כל ערב בשעה 7, העוצר מסתיים רק ב-5:30 בבוקר, ונהג הטרקטור של האני אינו יכול להגיע לשדות (אין לא אישור). הצבא בא בלילה לעיתים קרובות, מפחיד את הילדים ברוביהם בכוונה, בא לעיתים קרובות ביום (הגיע לפני שבאנו). החיים קשים, איסורים רבים, הכל "ממש רע."
12:45 עזון עתמה.החיילים קמים כאשר אנו מגיעים, אך נראים מסוממים (כפי שנראו רוב החיילים שראינו היום).
שער שומרון (על כביש 5).
בצד הכביש חיילת מצ"ח בודקת משאית, ונוצר תור קצר של מכוניות המנסות לעקוף אותה.
בנתיב לכיוון מזרח אין בדיקות, אבל יש הרבה ציוד, משטרה וצבא במרכז המחסום.
זיתא
נשים מטפסות על קוביות הבטון המונעות גישה נוחה לכביש הראשי; מכוניות אחדות ומיניבוס חונים מעברו השני.
זעתרההתנועה זורמת, אך תור ארוך יותר עולה את העלייה מחווארה.
14:15 בית פוריכ
חיילים יושבים בתפקיד בעוד מיכלית ומשאית מגיעות מכיוון שכם, אך זזים ממקומם רק כאשר אחת מאתנו מצלמת.
14:30 חווארה
החייל בכניסה למחסום אינו מסכים שנחנה במגרש החנייה הריק שבו היו עומדות המוניות. "מי אתן?" חיילים מאיישים את העמדות לבדיקה המכוניות ובמגדלים.
מאחז הר גלעד
ג'יפ משטרה כחול יורד מהמאחז, הנראה בריא ושלם, לכיוון הכביש הראשי. על מכסה המנוע מספר קרטונים ריקים של פירות (או ירקות)! רואים מכוניות אחדות במאחז שמדי מוקדם לקבוע את מותו.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-
מחסום זעתרה (צומת תפוח)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום פנימי בלב הגדה, בצומת כביש 60 וכביש 505 (חוצה שומרון), ממזרח להתנחלות תפוח.
מחסום זה הוא "הגבול" שסימן צה"ל בין צפון הגדה לדרומה, בהתאם למדיניות הבידול בין שני חלקי הגדה שהונהגה מאז דצמבר 2005. במחסום עוברים כלי רכב והולכי רגל המחליפים רכב בצומת.במחסום זעתרה מסלולים נפרדים לישראלים ולפלסטינים. במסלול לישראלים אין בודקים ומסלול לפלסטינים בודקים. התור מתארך ומתקצר חליפות. המחסום, הפתוח 24 שעות ביממה, מאויש חלקית על-ידי הצבא. בדיקת העוברים במחסום נעשית באופן אקראי.
Shoshi AnbarSep-27-2023זעתרא (צומת תפוח). שלטים
-
עזון-עתמה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר פלסטיני בן כ-1,800 תושבים. ההתנחלות שערי תקווה הוקמה על אדמותיו בצמוד אליו, וההתנחלות אורנית הוקמה על אדמותיו החקלאיות. עד 2013 עברה גדר ההפרדה בתוך הכפר ומחסום מאויש על ידי הצבא איפשר לתושבים לעבור מצד לצד. ב-2014 החלו להחליף את הגדר של מובלעת אלקנה בחומה אימתנית סביב הכפר עזון-עתמה ואדמותיו, שניתקה את התושבים מאדמות וחממות פרטיות רבות ליד אורנית וכפר קאסם. בחומה נפתח "שער אורנית 1474", שנפתח 3 פעמים ביום עבור החקלאים. בשנים 2016 -2018 הצבא סגר ופתח באופן שרירותי את השער מדי כמה חודשים, כשהוא מאלץ את החקלאים לעבור, רובם ברגל, דרך שער כמעט לא נגיש הנמצא 3 ק"מ צפונה, בית אמין,1447 או בשער צפוני יותר ע 1419, מול נירית. משם עליהם לחזור כ-8 ק"מ לאדמותיהם שבדרום כדי לעבדן.... ב-2018 נפל דבר, וחקלאי עזון עתמה, שהחממות שלהם ממש מעבר לשער אורנית, התבשרו שהוא לא ייפתח יותר לעולם (מלבד בעונת המסיק). הסיבה: הצבא חושד/טוען שנגנבו ממנו צינורות ברזל שהיו בצדו המזרחי של השער. וכך הוטל עונש קולקטיבי על כל תושבי הכפר, הנאלצים לכתת רגליהם לשערים מרוחקים הנפתחים 2-3 פעמים ביום לפרקי זמן של 15 דקות.
מעודכן ליוני 2021
Apr-11-2019עזון: הכניסה הראשית לכפר עזון: חסומה כבר מספר שבועות
-