חידוש פעילות עם קבוצת הנשים בעיסלה, ביקור בקדום, רוע ישראלי בחבלה.

10.00 בעיסלה. נפגשנו במרכז הנשים עם קבוצה של כ-8 פלסטיניות, רובן מוכרות לנירית ולנורית מפגישות קודמות איתן לפני מספר חודשים, ומקשרים' בנושא לימוד הילדים, שהתחדשו לאחר המלחמה.  

לפגישה הצטרף גם ראש הכפר שהגיע בהפתעה. הוא בא כדי לבדוק ולהבין ויצא תומך ומעודד.  נדים, כרגיל, תירגם וכבר מכיר את הניואנסים הדקים שחברות מחסום ווטש מבקשות להציג במפגשי התארגנות כאלה.

השיחה היום נקבעה עם הפלסטיניות מראש, כדי לברר אילו פעילויות רצויות להן, מה נוכל לעשות ביחד ואיך נתארגן לכך.

על פי בקשתן סוכם להקדיש את המפגשים ללימוד עברית (ולא אנגלית כפי שהיצענו), והוסכם שנקיים את הלימוד במקביל ללימוד ערבית. בנוסף, ביקשו ללמוד  סריגה, כזו שיוכלו להכין סוודרים לבני המשפחה. 

סוכם על מפגשים שבועיים בימי שלישי, והפלסטיניות יגייסו לפעילות עוד מנשות הכפר. כשהזכרנו את האפשרות לצאת ליום-ים בקיץ, ההתלהבות הייתה רבה. נירית, נורית ותקווה ייפגשו עם הנשים מידי שבוע.

11.15 – עזון. היציאה לכביש הראשי פתוחה. אפילו הג'יפ הנצחי לא נמצא שם. השער החדש שהצבא התקין בפתח המנהרה ביציאה לטול כארם גם הוא פתוח.

11.30 – קדום. ביום שישי האחרון, אחד המארגנים ששמע על הפעילות של נורית ונירית עם הילדים בעיסלה, הציע שנקיים פעילות דומה בקדום. עכשיו נכנסנו לבלדיה ופגשנו שם את א. מורה למוסיקה במקצועו שהשתכנע למלא גם תפקיד במועצת הכפר. הוא סיפר שלימודי מוסיקה כמו גם ספורט קיימים במערכת החינוך הפלסטינית כנלווים לתוכנית הלימודים הפורמלית. הם משתדלים לאתר את הילדים המוכשרים במוסיקה ובתחומים אחרים.

כשדיברנו על הפגנות יום שישי, הציג בפנינו את 3 האסטרטגיות בהן לדעתו הצבא נוקט במאבק נגד קדום – תשלומי קנס גבוהים הנלווים למעצרים; מתקפות העשן הקשות על הכפר וכעת פגיעה במפגינים באש חיה. סיפר לנו שמצבו של הצעיר שנפגע ברגלו ביום שישי האחרון משתפר.

א. חושב שמאבק תושבי קדום יצליח, ובסופו של דבר יימצא איזה שהוא פתרון לבעיית חסימת הכביש. הוא משער שהעובדה שבקדומים סובלים מהעשן תשפיע על מציאת פתרון. הדבר האחרון שעולה על דעתם של אנשי קדום הוא הפסקת ההפגנות!

בעניין פעילות משותפת עם נשות הכפר א. יבדוק עם מי שמרכזת את תוכניות הנשים ויודיע לנו על אפשרות לפגישה איתה.

13.15 חבלה. רק מעט אנשים, עגלות ורכבים עברו בשעה זו. איש צעיר שנראה שפוף מאוד ניסה לעבור לכיוון חבלה עם סוס וכרכרה קטנה עמוסה בגרוטאות שבורות. החיילים אסרו עליו את הכניסה כי האישור שבידיו לא התאים, ובכל אופן דרשו ממנו לפרוק את מה שהיה על הכרכרה. גזר הדין הסופי היה שאסור לו לעבור. 

החיילים לא שמחו לראות אותנו, וכשניסינו להבין מה קורה אמרו שזה לא ענייננו, והמפקדת שלהם דרשה מאיתנו להתרחק מהשער. זזנו מעט כדי לא להחמיר את מצבו של הצעיר, גם זה לא עזר.

ניסינו לבדוק עם תמי כ. אם אפשר לסייע לו. גם החיילים טלפנו בחריצות, לא ברור לאן ולמה. ובינתיים הצעיר שכנראה נבהל ממשהו שאמרו החיילים, הסתובב עם הכרכרה, אמר שמוכרח להשקות את הסוס, וכשהסוס כמעט דוהר, נעלם בכיוון כביש 55. לפני כן עוד אמר לנו משהו לא לגמרי ברור, שבבוקר יצא עם אביו החולה, וכעת הוא חוזר עם הכרכרה. מישהו מהחיילים אמר שהוא פוחד מהשב"כ.

עוד אירוע אומלל שלא לגמרי הבנו אותו.

פלסטיני אחר שהמתין במעבר התלונן על כך שהמינהל מחלק היתרים במשורה לחקלאים מחבלה שצריכים לעבד את אדמתם. במקרה הטוב, ההיתר ניתן לגבר מבוגר ולאשתו, והם זקוקים לצעירים שיסייעו בעבודה וגם לשם העברה ותפעול ציוד חקלאי. 

והרי ידוע כבר מה קורה לאדמה שבעליה לא מעבד אותה במשך 3 שנים…