סיכום

"האביב הערבי" הופך את כל החלקים על לוח המשחקים המזרח תיכוני.  אלפים משתתפים במצעד הגאווה בתל אביב, בעוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני מופיע רק בקושי על מסך המכ"ם.  ממשיכים ללעוג ל"רחוב הערבי" ולבטל אותו.  אך בו בזמן אנו במחסום ווטש ממשיכות להיות עדות לכיבוש צבאי שמטרותיו הן כנראה סיפוח השטחים הכבושים וניצול תושביהם.

חבלה

12:30  רכב של המשטרה הכחולה נוסע אחרינו על דרך העפר המובילה לשער החקלאי, אך מיד מסתובב וחוזר על עקבותיו.

13:00  השער נפתח בזמן, חיילים רבים במקום וגם מגוון רכבים צבאיים שחלקם נוסעים משם.  בשלב מסויים נמצאים שם 6-8 חיילים, אך כאשר העניינים מסתדרים נשארת רק הרביעיה הרגילה, בנוסף ל"בוס" הרגיל של אנשי המילואים ליד השער – מ"צ, הפעם בחורה.  כנראה שהיא נהנית ממעט הכוח שהיא יכולה להפעיל, לא רק כלפי הכבושים אלא גם כלפי עמיתיה לכאורה, חיילי המילואים.

13:15  כרגיל, עגלות סוסים וסייחים, טרקטורים, משאיות עם מגוון צמחי משתלה, וגם אנשים, כמובן.  מה שיוצא דופן היום הוא שבזמן שהותינו נמנע משלושה אנשים לעבור את מחסום ההפרדה.  אנו רואות את חיילת המ"צ משוחחת בטלפון, וכאשר אנו שואלות חייל חביב מה העניין, ומדוע לא נותנים לאנשים לעבור אל האדמות שלהם, הוא מחייך שאין לו מושג.  "רק חיילת המ"צ יודעת למה."

13:25  אנו מנצלות הזדמנות לשאול אותה, והיא משיבה בהפניית עורף וצועדת נחושה לעמדת הבדיקה מבטון.

13:35  כאשר נמנע מעבר מאדם שלישי אנו מתקשרות למת"ק, אשר מסביר מדוע החזירו אחד האנשים.  "זה שער חקלאי, והיה על המשאית שלו שיש, שאינו מותר להעביר בשער חקלאי."  אם באמת היה שם שיש, בוודאי הוא לא היווה את כל המטען – אולי לוח אחד, שאנו לא ראינו.  זה בוודאי לא היה יכול להחשב כחומרי בניין – אלא צורה נוספת של הטרדת הפלסטינים שהומצאה ביום קיץ נעים זה.  ובנוגע לשני המסורבים האחרים, אין למת"ק מושג.  אולי קרנה של חיילת המ"צ עלתה אחרי הסירוב הראשון והיא החליטה להתמיד במעשיה.

גרפיטי בעייתי בתוך מכולת ה"צים" האמור לספק לפלסטינים מחסה מהשמש והגשם, ולרוב הוא נקי מגרפיטי:  הכתובת העברית הנפוצה, "עם ישראל חי."

קלקיליה, כביש מס' 55

יש תנועה רבה בכניסה לעיר במקום שעמד פעם מחסום, רכבים רבים בשני הכיוונים, וגם לאורך כביש מס' 55 אשר רק לפני שבוע, ביום הנכסה, היה כמעט ריק.

15:00  אנו נוסעות בכביש מצומת ג'ית למחסום בית איבא לשעבר, ונאקה בודדת רועה ליד שלט המודיע כי הכביש הוא "מתנת העם האמריקאי לעם הפלסטיני."  זו הפעם הראשונה שאנו נתקלות במראה נחמד כזה בצפון הגדה המערבית.

ענבתא

אנו רואות מן הצומת קבוצת חיילים, אך עמדות הבדיקה ריקות כרגיל והתנועה זורמת חופשית.

15:50 חיילת מ"צ (אולי תאומה של זו בחבלה) מבקשת ומקבלת את תעודות הזהות שלנו ודרכונו של אורח אחד, ומורה לנו להעביר את המכונית לצד השני של המחסום.  היא קוראת לשני חיילים, ושלושתם מתקבצים סיבינו כאשר אנו שואלות האם שמעו על מחסום ווטש והאם יודעים על פעולותיו.  כן, הם ממלמלים, אך לא נראה שהם יודעים איך להסתכל בתעודת זהות – הם שואלים איפה היינו, לאן פנינו, האם אנו חוזרות.

העבודות נמשכות מאחורי ביתו של אבו חאתם, וחייל מאשר כי אמנם מדובר בגדר חדשה.  נראה לנו כי הופקע חלק מאדמותיו.  סלעים לבנים ענקיים מונחים לאורך גבולותיה, חייל מסייר ליד ביתו והג'יפ הלבן של המת"ק גם עומד שם.  כאשר אנו מחזירות את האורחת שלנו מארתאח לג'וברה (בדרכה לטולכרם) אנו לומדות, לראשונה, שכדי להיכנס לעיירה ברגל עליה ללכת בדרך עפר מהכביש הראשי, "ולרדת לתוך הואדי," בעוד המחסום בצד הצפוני של ג'וברה מיועד רק לאנשים ורכבים היוצאים מטולכרם.

16:00  ארתאח (שער אפרים)

אנשים החוזרים מעבודה זורמים ישר לקרוסלה בדרכם הביתה, והשומר בשער אפילו עוזר היום, מודיע לנו כי "המסוף" הזה מיועד רק לעובדים פלסטינים, לא לאלה המבקשים להגיע לטולכרם – לשם אפשר להגיע רק דרך ג'וברה.