חווארה דרום יום ג’ 3.8 משקיפות:עדה ר. ,רחלי ב.,לאה (חדשה), ורד ק. (מדווחת) חווארה דרום: אין הרבה תנועה,והמעבר זורם בזריזות יחסית,כולל בדיקת רכבים בודדים . מספר המעוכבים – (רובם ככולם בחורים צעירים בני פחות מ-35 ),נע בזמן שהיינו שם: עשרה גדלו לעשרים ,נישארו כך זמן ממושך, ושבו להיות שניים עשר -חלקם מחכים שעה וחצי וחלקם גם 4 שעות.הסככות החדשות מצלות, מה שמאוד מקל מצד אחד אך יחד עם זאת מעלה השערות חשוכות באשר לתוכניות העתיד של המקום: גם שערים מסתובבים חדשים מוצבים במחסום לקראת שעת צאתנו ,וכל ההשקעה בפיתוח מעלה דאגה שאין המחסום מיועד להיות ארעי-ועם “הטבת” התנאים ושיכלול המיכון,השורשים שלו רק מעמיקים יותר ויותר באדמה.יחידה חדשה של חיילים,והמפקד בראשם-דוברים ערבית -ומתייחסים בענייניות לעוברים-אך ניסיונותינו החוזרים לדבר איתם ולשאול ביחס למעוכבים , ניתקלים בחומת התעלמות מוחלטת.אף לא מבט עיניים.מאוחר יותר מתגברת יחידת מג”ב את המחסום-ונראה שבעקבות שיחתנו הקולחת אתם בסופה של המשמרת[השפיעה מן הסתם גם שיחת טלפון של עדה עם י. מפקד הגיזרה, כדי לבקש להנחות את מפקד חווארה דרום לדבר עימנו]גם המפקד המתעלם “נדבק”ומזכה אותנו באיזו מילה ויחס. המג”בניקים מתארים לפנינו יפה איך הם שומרים על הומאניות ,כמה הם יעילים ושהם מתלוננים בעצמם מייד למראה התנהגות לא נאותה של חיילים. נראה שחשוב להם להיראות “בסדר”. אחד מהם נלחץ כשראה שציטטתי בכתב את פנייתו רגע קודם אל המעוכבים :”תיתאדו לי לצד השני”-אמר להם.”הם לא יודעים עברית במילא” טען,ואנחנו מבקשות ממנו להשתמש יפה בשפה שהוא כן יודע.תופעת לוואי נוספת מעיקה של המעבר במחסום – סחיבת משאות כבדים לעוברים ברגל מרחק לא קטן עד התחבורה:אישה זקנה סוחבת בקושי אבטיח,אישה נוספת עם מיטה מתקפלת על ראשה ,שנופלת ומתפזרת לחלקים בדרך-(בעקבות בקשתנו מעוכב אחד מורשה לעזור לה וה”מאושר” הרעב “זוכה” לקנות לו משהו לאכול בדוכנים באותה הזדמנות), שתי נשים סוחבות מזוודות שאפילו כשרחלי ואני עוזרות להן הן עדיין כבדות מאוד למשא.אחת מהן שואלת אם נוכל לעזור ביחס לבעלה – בעל מונית שהפספורט הירדני שלו הוחרם בינואר ללא שוב.אישה עם ת”ז ישראלית מירושלים, מגיעה כדי לבקר את אם בעלה החולה מאוד בבי”ח בשכם. בעלה ומשפחתו משכם. האישה בהריון חודש שישי,אחרי שבע שנות טיפולי פוריות היא מספרת, ולא הלכה למת”ק לבקש אישור כי מסתבר שפחדה עקב שמועות ששמעה ,שיחרימו לה את תעודת הזהות שלה אם תלך לשם.עדה מבהירה לה שדברים כאלו לא קורים, ושבפעם הבאה תלך לקבל אישור-ואם יעשו לה איזה בעיות בכל זאת,תתקשר אליה מייד. בנוגע לפעם הזאת -פניות טלפוניות של רחלי ועדה למת”ק,למוקד החרום ההומניטרי בירושלים, לחטיבה, וגם ללשכתו של אלוף הפיקוד (נציג המת”ק שהלך משם ב16:00-למה כ”כ מוקדם?)עם תיאורים על מצוקת האישה שבינתיים לא יכולה ללכת לשירותים (אין)ולא מרגישה טוב,ומתיישבת לצד בעלה שהוזעק משכם כדי לעזור לה לעבור(פעם קודמת עברה לצידו ללא בעיות) – עוזרת בסופו של דבר,למרבית השמחה, ומאשרים לאשה לעבור. קיימת דאגה שתיקלע לבעיות בדרכה חזרה. רחלי מסרה לה את מס’ הטלפון שלה אם יהיו כאלה(היא רוצה לחזור בעוד כחודש). באותן שיחות עם א. מהמת”ק רחלי מצליחה לעזור גם למעוכב נוסף שלאחר שעתיים של “מעוכבות” נאמר לו לחזור כלעומת שבא וחפצו להגיע לבי”ח בשכם – אמו מאושפזת שם.בשעה 18:30עם צאתנו משם,הוא מקבל אישור לעבור.כמה בחורים ליד המוניות והרוכלים מספרים לנו שמהבוקר הם מנסים לעבור לשכם ולא נותנים להם כי בת”ז שלהם רשום רמאללה.לא הבנו את פשר החסימה.מראה שצד את עיני באמצע המשמרת : פלסטיני בעל רזון בוטה, שנראה מעט לא שפוי, חולף מאחורי המחסום לעבר שכם, נעלם מעיני החיילים, מניף בידיו וכאילו מציג בפני קהל נעלם שקית של ניילון שקופה ,סגורה,שבתוכה פנס -יד קטן פשוט, כבוי, ממתכת. כמו מיצג מוזר סימלי שפשוט קרה בשטח בלי כוונה או הכנה,בידי “שוטה הכפר”, על חנק האור והתיקווה. יום ג’ 10.8 אחה”צ – ,מחסומי פתע בדרכים עדה ר.,רחלי ב., לאה, ורד ק. (מדווחת) צומת ג’ית: 14:54 :כ-30 משאיות, אוטובוסים ומעט מכוניות פרטיות תקועים לכיוון שכם.18:40 :בדרכנו חזרה שוב ראינו תור משתרך, אך פחות כלי רכב.כ-ק”מ וחצי מדיר שאראף,הדרך מבית איבא לחווארה:14:50: צפינו ברכב פרטי שהסתובב על צירו לכיוון טול כרם, כי לא נתנו לו לעבור.על הכביש צמיג ואבנים שראינו אחד מהחיילים מפזר.לפני הכניסה לכפר חווארה:15:06מחסום פתע נוסף.