חווארה, יום ד’ 4.3.09, בוקר
מוקדש לויוי
"הפעם הראשונה שלי" צעק בהתרגשות הנער שאבא שלו לקח אותו בפעם הראשונה לבית זונות לטעום מהטעם ההוא.
"הראשון שלי, הראשון שלי , גדסי, המפקדת, בואי תראי. הראשון שלי"
ככה זעקו הרמקולים בכל רחבי מחסום חווארה. הרמקולים העבירו את זעקות השמחה מעבר לראשי הממתינים ההמומים שעמדו מאחורי הקרוסלות, עד תחנת המוניות בצד של שכם ועד תור המכוניות.
חיילים נרגשים יצאו מהעמדות המבוטנות שלהם לעבר ההוא שעשה את הפעם הראשונה שלו.
נכנסו לעמדה שלו, טפחו לו על השכם "מברוק אחי, מברוק".
שבועות הוא יושב בעמדה, בודק תעודה אחרי תעודה ובעיניים כלות רואה את כל החברים שלו עסוקים באורגיה של תפיסות מחבלים, אזיקתם, הולכתם אל הצינוק והעברתם לידי השב"כ. ורק הוא, האומלל, כולם יוצאים אצלו נקיים.
והנה היום, איך שיצא לכיוון המחסום האירה לו השמש, והוא ידע. "היום יקרה לי משהו טוב".
ואכן קרה.
בחור צעיר, לבוש יפה, כמו מחבל טיפוסי. עלה לו ב"בינגו" והוא לא יכול היה לכלוא בפנים את צעקות השמחה על המזל שככה האיר לו פנים.
גם ככה זחל התור הלא כל כך מלא. התור ההומאניטרי רץ. והתור של הצעירים עיכב אותם בין שעה וחצי לשעתיים.
אבל עכשיו. עם כל השמחה. שום דבר לא זז.
הלכתי מהצד לראות את החגיגה. אם הייתי הולכת רגע לפני, היה צועק המפקד (היה עוד מפקד חוץ מגדסי): כולם לסגור את המחסום, אף אחד לא עובר עד שהיא לא עפה.
עכשיו לא היה לו במה לאיים. כולם היו עסוקים בלברך את החבר שלהם וממילא אף אחד לא עבר.
תוך כדי כך מגיע צעיר שטוען שאתמול עצרו אותו משש בערב עד עשר וחצי. בעשר וחצי, אחרי שהמחסום נסגר, אמרו לו שהוא יכול ללכת. מה עם התעודה הוא שאל. תבוא מחר, תקבל. והנה היגיע מחר והוא בא לקבל. אבל אף אחד לא יודע על מה הוא מדבר. ולאף אחד גם אין ראש לזה. החבר שלהם הרי זה עתה נפרד מבתוליו ומה אכפת להם מאיזו תעודה של איזה מישהו שעצרו אותו אתמול לארבע וחצי שעות.
אחרי שעתיים וחצי של חיפושים נמסרה לו התעודה.
אבל עד שנמצאה התעודה האבודה, היתה החגיגה בעיצומה.
אחר כבוד הוליכו את הצעיר המחבל לצינוק. מעבר לגדר ראינו איך הוא התבקש להרים את החולצה ולהפשיל את המכנסיים ולנער את הכיסים ולהסיר את הנעליים.
היגיע חייל מיוחד והריח לו את הנעליים. אולי הוא ממג"ב כלבנים?.
כנראה שהנעליים לא הסריחו נורא, כי החזירו לו אותן.
ואחרי כמה זמן הבינו פתאום החיילים שהם בסכנה נוראית. ניגשו את דלת הצינוק שוב, שוב הפשלת מכנסיים וחולצה וכיסים והסרת נעליים.
הפעם אף אחד לא הריח אותן. כנראה פעם אחת הספיקה. אמרתי לבחורה הצעירה נטלי שהתלוותה אלינו (צרפתיה עם מבטא מתוק): עכשיו יאזקו אותו ויקשרו לו את העיניים.
מה פתאום אמרה נטלי. לא מותר להם.
בלי לבקש רשות מנטלי הם באמת אזקו לו את הידיים וקשרו לו את העיניים והובילו אותו לחלק הקדמי של הצינוק, זה שפונה לפנים המחסום.
נטלי לא יכולה הייתה לעמוד בזה. היא רצה אליהם וצעקה, זה לא מותר לכם לעשות ככה. החיילים הסתכלו בתימהון, וכי יש דבר שלא מותר להם? זה כן מותר הם אמרו לה. מותר לנו הכל.
וכדי להבהיר את הנקודה הם סגרו את המחסום שוב עד שהיא תעוף משם. היא עפה משם עם דמעות בעיניים. גם לה זו היתה הפעם הראשונה.
נסענו לכנאפה של חווארה. הבחור של הכנאפה, עיסאם, שפגשנו אותו יוצא מן המחסום אחרי המתנה של שעה ושהפציר בנו לבוא ולבקר ,נתן איזה רמז למה האנשים עוכבו היום כל כך הרבה זמן במחסום.
החייל צחק איתי הוא אמר. הוא הצביע על החיילת שישבה לידו ושאל את עיסאם אם הוא רוצה להתחתן איתה. עיסאם ענה שהוא לא רוצה להתחתן איתה והיא התרגזה ועיכבה אותו שם איזה עשר דקות וגם לא קראה לאף אחד אחר לעבור את הקרוסלה בזמן שהענישו אותו.
מי יודע. אולי גם שם היה איזה עניין של בתולים לא פתורים.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-