בית פוריכּ וחווארה, יום ב’, 19.7.04 אחה”צ משתתפות: מקי ש’, ענת ש’, מיה ק’ (מדווחת) משמרת מייגעת, ללא ארועים יוצאי דופן. לא היתה אלימות אלא סתם ייאוש. בית פוריכּ – 14:00 כבר בדרכנו לשם נודע לנו שקבוצה של אנשי “בצלם” נמצאת במקום. פגשנו אותם במגרש החנייה, לאחר שלא נתנו להם להתקרב למחסום עצמו. הצענו שננסה את מזלנו, והם ביקשו שנבדוק מה קורה עם המעוכבים, לאחר שהגיעו אליהם שמועות שלפני זמן מה שהם הוכו וסימני המכות ניכרים על פניהם. הצטיידנו במצלמה הנמצאת אצל נ’ על מנת לתעד.כמה עשרות פלסטינים (40-50) חיכו בצד המערבי (משכם), ושניים בצד המזרחי. אחד מהם טען שהוא מחכה כחצי שעה. מכיון שהעבירו לסרוגין ממזרח וממערב, אלה שבאו משכם עברו די מהר ואילו את הנכנסים אליה העבירו כחצי שעה לאחר שהגענו. מעוכבים – היו כ-10 מעוכבים ועוד שניים שהיו סגורים בתוך בוטקה מבטון. לא יכולנו להתקרב ממש, אך ממרחק של מספר מטרים לא ראינו עליהם סימני מכות כמו דם או פנים נפוחים. העברנו להם מים קרים דרך חייל. יידענו את “בצלם” שחיכו במגרש החנייה. לדברי החיילים, כל המעוכבים (“ברחנים”) נתפסו בהרים מסביב והשניים שבבודקה הם הנהגים שהסיעו אותם, והם יישארו שם עד הערב. בזמן שהותנו שם נוספו לחבורה עוד כשלושה מעוכבים.החיילים עצמם לא היו אוהדים, אך ניתן היה להסתדר איתם. חיילת אחת שמחה לבואנו, והדגישה זאת שוב ושוב. כמו תמיד במחסום, הודיעו לנו שיש התרעה על מחבלים שיצאו לפני שעה וחצי מבלטה לכיוון המחסום, ובקשו שנתרחק. התרחקנו קצת, אך “זלגנו” קדימה.לפתע שמענו יריות: חיילים רצו מעבר למגרש החנייה הצפוני למחסום בעקבות “ברחנים”, תוך שהם יורים באויר. עקבנו אחריהם עד שנעלמו מעינינו.במקום הולכת ומוקמת סככה. חווארה – 15:00 במחסום הצפוני מתבצעות עבודות בינוי; מנוף על משאית מנופף מעל הראשים לוחות בטון. בצד עובדת מכונה המיישרת את האדמה והרוח מעיפה משם והלאה ענני אבק כבדים.במחסום נמצאים 25 מעוכבים, קשה לדעת כמה זמן (אחד אמר לי שעתיים, וכשפניתי אליו שוב מאוחר יותר דרך מתורגמן, אמר לו המתורגמן: תגיד שאתה פה משבע בבוקר, וכך הוא אכן אמר לי…). מפקד המחסום (סמ”ר) טען, שעד עכשיו לא יכלו להעביר תעודות לבדיקה בגלל רעש המכונות! (במחסום הדרומי אמרו לנו שהתקשורת התקלקלה!)בידי חלק גדול מהמעוכבים יש תעודות ורודות המעידות על רישום באוניברסיטה, שלא נחשבות תעודות סטודנט, ובעליהן רוצים להגיע לאוניברסיטה בשכם, בין היתר כדי לקבל את תעודת הסטודנט. מפקד המחסום הדרומי הסביר לנו שלאחר ההרשמה הם אמורים לקבל את תעודות הסטודנט בדואר, או דרך קרובי משפחה, “והם כבר יודעים”. המעוכבים שוחררו כולם בשעה 16:00, וכשעזבנו היו שם שלושה מעוכבים חדשים.מעבר האנשים היה סביר. 15:30 – בחלק הדרומי של המחסום 13 מעוכבים, חלקם טוענים שמשבע בבוקר (לדברי מפקד המחסום הם שם בין שעה לשעתיים). אחד מהם מספר שמסר לחייל אישור על ביקור במת”ק, אך החייל טוען שלא היה לו אישור כזה. היו לנו קשיי שפה ותקשורת. מסתבר שכל התעודות שנאספו מהמעוכבים לא נשלחו עדיין לבדיקה בגלל מה שקרוי “תקלה בתקשורת”. נדנדנו בנושא זה וכשראינו שמעוכבי המחסום הצפוני שוחררו, חזרנו לנדנד. עד שעזבנו איש לא השתחרר. לקחנו מספר טלפון למעקב, אך כשהתקשרנו הסתבר שהיה שגוי.פתאום, ללא כל סיבה נראית לעין, חייל צעק על אחד המעוכבים: “מה אתה מסתכל עלינו? להסתובב! כולם עם הגב לכיוון החיילים!”אנשים בעלי האישורים הנדרשים עוברים תוך זמן סביר. אחרים, בעיקר צעירים ללא אישורים, סורבו. אי אפשר היה לדבר על ליבם של החיילים.הגיע טרנזיט עם נוסעים שבאו מערב הסעודית. המזוודות האלגנטיות נבדקו ביסודיות, תחילה על השולחן, אחר כך על האדמה (הבחור המעביר ממהר), תכולתן נשפכת מדי פעם החוצה. עזבנו ב-16:30.