לאחר הריסת ביתם של מוחמד והודא לפני 10 ימים ופירסום סיפורם, אנשים נפלאים תרמו לנו ציוד לבית, כסף, אוכל,  שמיכות וכלי עבודה. בכסף שנתרם קנינו ציוד שיעזור להם להקים את ביתם מחדש. העמסנו את הטנדר של שלמה לעייפה ונסענו לאל מייתה.

בדרך פגשנו את עודד ומרטין פעילי לווי רועים, שבעת ליווי והגנה על רועה ליד התנחלות חמרה עלו על סלע ונשבר במכוניתם הרדיאטור ועכשיו, 11 בבוקר, הם תקועים ליד מחסום בקעות (חמרה) ומחכים לגרר. עברנו את המחסום ונסענו למכולת בבית חסן, קנינו להם שתייה ונישנושים והמשכנו ליעדנו.

באל מייתה, מקטן ועד גדול, כולם קיבלו אותנו במאור פנים. הפעם פגשנו את כל הילדים באוהל שבנוי משקים וניילונים. הגג קרוע בכמה מקומות והלא יגן עליהם בגשם. הפעם גם הסתכלנו סביב: באל מייתה 25 משפחות ובבורג’ השכנה 12 משפחות פזורות בשטח. ליד השביל המוביל למאהל יש שני בורות מים שמורים ובנויים, שאוגרים מים בחורף אבל בקיץ יבשים.

מוחמד רועה את עדרו מדרום לשטח המאוכלס בצפיפות. עכשיו אין כבר עשב. במרחק קילומטר עד שניים דרומה הוקם מאחד בלתי חוקי חדש לפני מספר שנים ועשהאל ונעריו מגרשים אותו ואת העדר מהאזור שכל חייהם רעו בו. שאלנו אם הוא רוצה שנלווה אותו והוא אמר שלא. הוא קורא למשטרה והם מקצים לו מקום ולמתנחל מקום אחר. בינתיים זה עובד. בדגש על הבינתיים.

המשכנו לחומסה. אותו כפר שמדינת ישראל ניסתה לגרש את תושביו והרסה באכזריות כשש פעמים בשנה האחרונה. שמונה משפחות עזבו את האזור שהוכרז שטח אש (התחכמות קבועה של הצבא) ועברו כמה מאות מטרים מערבה, אל מחוץ לשטח האש. לפני שבוע הגיעו שליחי המינהל האזרחי והצבא בשעה 10 בלילה, שהו במקום עד הבוקר והחרימו את הניילונים שהבאנו להם לפני מספר שבועות. הניילונים שמשו כקירות לדירי הצאן. הם הורידו אותם והחרימו. ולמה לא פירקו את כל הניילונים? “משום שאלה נראו חדשים, מבהיקים.” כך אמר מפקד הכוח. זה הקריטריון – ניילוֹן חדש אסור. ניילוֹן קרוע, ישן בלוי – גם הוא לא מותר אבל לא מחרימים אותו .

ראינו את עיישה, בת ה-56 , שמרוב עבודה כפופה כבר אינה יכולה ליישר את גבה, מכינה כרוב ממולא (מלפוף) בקערות שעמדו על הארץ. עדיין לא העבירו את הטאבון שלה מהמקום בו גרו עד יולי השנה. היא מבקשת שנעזור לה להיכנס לשטח ולהעביר את הדברים למקום מגוריה החדש.
בנה לוקח אותי לראות את המערה אותה ניקו והכינו לשמש כמגורים לצאן בימי החורף הקרים. הם יהיו מוגנים. ובני האדם? תינוקות, זקנים? הם יקפאו באוהלים הדלים שלהם, יתפללו שלפחות אותם ישאיר להם הכובש הרשע ולא יהרוס באמצע סופת חורף.

בדרך חזרה, עם השקיעה, נכנסנו לשביל המוביל למאחז הבלתי חוקי אביתר. הרבה בתים ראינו, בכולם החלונות והדלתות חסומים בלוחות עץ. שני שוטרי מג”ב שמרו בשער. בתוך המאחז יש יחידה של חיילים. המאחז יושב על אדמות הכפר הפלסטיני  ביתא, שתושביו מפגינים כל שבוע על גזילת אדמותיהם. הצבא, בדרכו האלימה והקבועה הרג כבר 10 מפגינים. מבט מאביתר לכיוון השני לעבר קבלאן, מעיד עד כמה האזור מאוכלס בצפיפות בכפרים פלסטינים ועד כמה עלולה להיות בעייתית הקמת יישוב יהודי בלב האזור.