חזרה לדף חיפוש דוחות

חיזמא, קלנדיה

צופות ומדווחות: תמר פליישמן
07/07/2019
| אחה"צ

היה צורם לראות את הכיתוב “תגלית” על האוטובוס שעצר בפתח המחסום וירדו ממנו נשים, ילדים ומעט הזקנים שחזרו מיום ביקור אסירים.

במקום של הקפה פגשתי איש שלפני שנים היה בעליו של דוכן בכניסה למחסום, אדם שלא אחת היה קורבן לפשיטות העיריה והמשטרה שהפקיעו את רכושו והותירו אותו חסר כל.

היה לו חלום לאיש, לעמוד בקריטריונים ולקבל אישור עבודה בישראל, רק שבשביל זה צריך להיות לא צעיר, עניין של פרופיילינג. 

ועכשיו מה? – כבר לא צעיר ומשאת הנפש התממשה. עכשיו יש לו אישור, הוא מקושר לקבלן ועובד בשיפוצים בתל-אביב.

האיש קם כל בוקר ב-2.30, יוצא מהבית ב- 3.00, מגיע למחסום אייל ב- 4.00, מתחיל לעבוד ב-7.00, עובד עד 3.00 , חוזר הביתה וחוזר חלילה.

השעה הייתה כמה דקות לפני 4.00 ולפני משרדי המת”ק התקהלה קבוצה חריגה בגודלה לשעה זו של היום, שעה שנושקת לסגירת המקום. היו מי שהגיעו לפני שעות וסיפרו שלמרות שהם, אנשי המנהל האזרחי, אמורים לפתוח את הדלתות בשעה שמונה, רק לקראת 12.00 יום העבודה החל.

הסבירו לכם למה?  –  את צוחקת?

בכניסה לחיזמא עצר אותי אנס וביקש שאסע אחריו, “בואי, קורה שם משהו”.

נסענו בשיירה של שתי מכוניות מזרחה עד למקום שבו קרה המשהו. מה שהיה שם בגבעות זה טנדר עמוס בצמיגים שנציגי המנהל האזרחי וחיילים הודיעו על החרמת הטנדר וכל שהיה בו, היה שם גם רמי שנהג בטנדר שישב מעוכב על אבן במקום שהחיילים הורו לו ומולו הוצבה חיילת שאת כתפה הימנית עיטר רובה וידה השמאלית אגרפה רימון. כשבאנו רמי כבר ישב שם בשמש ובחום שעה.

מי שעוד היה שם זה קצין אחד, דניאל וקנין שמו שרצה לסלק אותנו “שלא שייכים לאירוע” אמר, אבל אנס כן שייך, כי רמי זה הגיס שלו, “ואת מה?” שאל הקצין, “שייכת, אני חברה של אנס”, אמרתי ושאלתי למה הוא מחרים רכוש שלא שלו, “זה כי אח”כ, בלילה, אתם באים וזורקים…” – “אתם זה אני ואנס?” שאלתי, “אני בכלל לא מדבר אתך”, אמר זה שלא הפסיק לדבר אתי ושאמר לי שאסור לנו להיות במקום הזה כי זה שטח צבאי ומתבצעת שם עכשיו פעילות ביטחונית, ושהוא הבכיר במקום והוא שקובע הכל והוא שמחליט מה זה שטח צבאי.

ככה זה במקום בו הרובה הוא החוק והוא המחליט.

הזמן עבר והחום גבר והחיילים שתו מים קרים. כשאמרתי שהם חייבים לתת מים למעוכב, נעמדו ארבעה ודניאל בראשם מולי ושתו תוך התגרות ולעג אבל לרמי לא נתנו.

עם הזמן הגיעו עוד רכבים צבאיים ורכבי מנהל ועוד קצינים.

אחרי קרוב לשעה של שהייה חסרת מעש אנס החליט לחזור לכפר וליצור קשר עם עו”ד.

חזרנו יחד כשאנחנו משאירים אחרינו את רמי ואת הטנדר וגם את אבא של רמי שהגיע.

מה שיש לי לומר על האירוע שלא הבנתי אותו מראשיתו ואני לא יודעת את אחריתו, זה:

“באו שני חיילים ותפסו אותי. ניסיתי להיחלץ מידם אבל הם לא הרפו. הם הוליכו אותי אל אדונם, קצין. … אמרתי: מה אתם רוצים ממני, הרי אני אזרח. הקצין חייך ואמר: אתה אזרח, אבל זה לא מונע אותנו מלהחזיק בך. הצבא שולט על הכל.”

היונה שעל הגג/פרנץ קפקא (81)

 

 

  • מחסום חיזמא/חיזמה (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    •  

      מחסום כניסה לכלי רכב לשטח ירושלים שסופח ב-1967 מצד צפון-מזרח. המחסום נמצא בקצה פסגת זאב, מאויש בידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות.והמעבר מותר לבעלי תעודות זהות כחולות בלבד. פתוח 24 שעות ביממה. כלי התחבורה הציבורית של מזרח ירושלים מחויבים לעבור רק דרך "מחסום קלנדיה" בצפון ירושלים (עד להקמת המחסום יכלו תושבי הכפר חיזמה להיכנס לירושלים כמעט ללא הגבלה).

      הכפר חיזמה הסמוך למחסום סובל מהתנכלות מתנחלים ומפשיטות ליליות רבות של חיילי צה"ל.

       

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      מחסום קלנדיה: קיצור דרך
      Tamar Fleishman
      Feb-16-2026
      מחסום קלנדיה: קיצור דרך
לתרומה