על קבוצת תיירות צרפתיות מטיילות בפלסטין והמנהיגה היהודייה שלהן שסיפרה איך גילתה את הפלסטינים.

על פגישה עם הקצין האחראי על כך ששער גוכיה ישאר סגור ולא יעקפו אותו, ומה הוא יודע על השער הזה.

מחסום זעתרה/צומת תפוח 9.30 – אין בדיקות. גם כשחזרנו.

במצפה מעל מעלה אפרים  פגשנו קבוצת תיירות מצרפת, שמטיילות עם מדריך פלסטיני מבית לחם שכניסתו לישראל אסורה, ולכן את המשך הטיול בישראל תדריך אחת מהן.. בלילה ישהו אצל הבדואים משבט הג'הלין  ליד מעלה אדומים, אלה המאויימים בגירוש. המנהיגה שלהם, ז ו שתדריך בישראל, יהודייה שמבקרת בארץ לאורך שנים רבות, מספרת שכאשר הגיעה לארץ לפני 20 שנה באה כדי לגלות את הציונות, ובמקום זה גילתה את הפלסטינים.

מחסום מעלה אפרים 10.10 – אין חיילים. גם כשחזרנו. מצלמת אבטחה  מוצבת בצומת, לא מהסוג של מצלמות משטרת התנועה.

מחסום חמרה בתמונה משמאל 10.35 – מעט מאוד תנועה בשעה זו. כשחזרנו בשעה 15:00 חיכו 6 רכבים מהצד שלנו ומספר דומה מהצד השני. לא ברור אם נמשך העונש הקולקטיבי שהוטל כאן לפני שבועיים ( בדוח מ-23.2.15). הבדיקה איטית, מכל צד לחוד לסירוגין. בזמן שעמדנו הקצב גבר, וגם התחילו לבדוק בשני הצדדים בו זמנית (היו מספיק חיילים במחסום). הנהגים שעמדו בתור הודו לנו.

שער גוכיה

עצרנו כדי להראות לאורחת שלנו את השער, שלא נפתח כבר מעל שנה. העשבים שצמחו במסלול הנסיעה דרך השער העידו על כך. ואז הגיע ג'יפ צבאי  ובו קצין וחייל. הם הגיעו כי ראו אותנו במצלמות המוצבות בהתנחלות בקעות הסמוכה. כבר כתבנו על המצלמות האלה שאורבות בעיקר לרועים שמתקרבים לגדר ההתנחלות ואז תופסים ומענישים אותם במעצר בלתי חוקי במחסום תיאסיר. (בדוח מיום 18.1.15).

נסינו להבין מהקצין האחראי בשטח למה נועד השער הזה – המפריד בין הבדואים שגרים מצידו האחד לבידואים שגרים מצידו השני, וביחד עם התעלה והדייק מונעים מעבר רכבים וטרקטורים מצד לצד. זה, לצד הפרדת האוכלוסיה מהעיירה טמון , שיכולה לשמש להם מרכז עירוני (בי"ס, מרפאה, בנק, וכד').  ובעיקר – למה השער סגור?  נראה שלא היה לו מושג (הוא די חדש באזור) ומה שיותר מדאיג – לא איכפת לו ולא מעניין אותו מדוע הוא כופה את ההפרדה. הוא מלמל משהו שצריך להיות פיקוח על מי שעובר (למה? למה דווקא פה???).הוא גם לא ידע (או לא רצה לספר) מה יהיה העונש על מי שעוקף את השער , ואנחנו ראינו בעבר  רכבים שעקפו, וגם נהגים שנקנסו במאות שקלים. במקום שכופים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה- יהיו מי שימצאו  דרכים לעקוף.

מחסום תיאסיר – 12.50

מעט תנועה. מכונית אחת חנתה בתוך המחסום. חשבנו שהיא מעוכבת. כששאלנו את הנהג הוא הסביר שהם מתקנים תקלה שהתגלתה במוכנית.

בדרך נכנסנו לכמה משפחות בדואים, כמנהגנו, וגם חילקנו בגדים. הם הביעו משאלה להשתתף בימי הים, שהשתתפותם בהם בקיץ האחרון בוטלה בגלל המלחמה בעזה.

שאלנו על שירותי חינוך. כידוע, בקעה כמעט כולה היא שטח C  שבו ישראל אחראית לכל התחומים האזרחיים, אבל אינה מספקת אף אחד מהם ( בריאות, חינוך, רווחה, כבישים וכו') אלא רק ליהודים הגרים בהתנחלויות. הם מהווים 1/10 מאוכלוסיית הבקעה.. ובכן שירותי חינוך מספקת הרשות הפלסטינית, במחירים מצחיקים, זולים יותר מה"חינוך חינם"  בישראל. 70 ₪ לשנה בחינוך היסודי. (ראוי לזכור שפה חלים מחירים של עולם שלישי).