מחסום תיאסיר 0735
במאהלים של הבדואים משני צדי הדרך המתפתלת אל המחסום עדיין לא רואים סימני חיים. כשנחזור מהמחסום כבר נראה ילדים מתרוצצים, נשים מתהלכות לכאן ולשם וגברים עסוקים עם הצאן. מכל עבר נשקף אלינו נוף קדומים תנ"כי (אם נתעלם מהטרקטורים). ועדיין לא נורא חם בשעה זו.
שתי מוניות צהובות גדולות ומשאית אחת עמוסה בחבילות קש (בתמונה) עברו מערבה ללא שום עיכוב או בדיקת מסמכים. לבד מזאת שקט מאוד. הופעתנו סיפקה אקשן לחיילים, שניים הזדרזו ובאו להורות לנו להזיז קצת את המכונית ולהבין מי אנחנו. ההסבר הקצר התקבל באדישות: "אה."

בדרך למחסום חמרה חוצים את כביש אלון 578 רועה רכוב על פרד ועדר כבשים גדול מאוד. בדרכם למקור מים כלשהו. "אין בעיות," אומר הרועה, "אם יש בעיות – אני מצלצל לדפנה או לג'מילה."
רוב ההתנחלויות הנראות מהכביש עטופות בירוק-עד של עצי נוי, גפנים, צמטעי פרי ושדות. השדות של הבדואים, שהניבו פעם ירקות בלאדי נפלאים, שהיינו קונים מהם בדוכנים שהקימו לאורך הכביש – שוממים וחרבים. עוד ועוד מאהלים מסודרים מאוד וגם מבנים בדרגות שונות של חורבות מנקדים את הנוף המדברי המרהיב.

מחסום חמרה 0830

יש תנועה לכל הכיוונים אך אין עיכובים לשום צד. עיקר הפעילות במחסום היא בשעות השחר המוקדמות, כאשר פועלים מהגדה מגיעים לעבוד בהתנחלויות בבקעה. עכשיו  הכל מתנהל בעצלתיים.

מהצומת הסמוך למחסום אפשר לראות חקלאות פלסטינית פורה, מטעים וגידולי שדה ירוקים המקבלים מים מנחל תרצה (ואדי אל פארעה), המשקה בנדיבות את אזור הג'יפתליק הפורה.
 

בתקופת השלטון התורכי באמצע המאה ה- 19 נמתח אזור הג'יפתליק מהדרום ביריחו (ג'יפתליק יריחו) ועד לצפון לבית שאן (ג'יפתליק בית שאן) משני צידי נהר הירדן. בתקופת שלטון המנדט הבריטי נמסרו אדמות הג'פתליק אשר ממערב לנהר הירדן לערבים מטובאס, בית ג'אן ושכם (אשר טענו שהם בעלי האדמות המקוריים). במסגרת הקמת הבית היהודי בא"י מסרו הבריטים את אזור ג'יפתליק בית שאן ליישוב היהודי ואחרי מלחמת השחרור שאר הג'יפתליק עבר לשליטת ירדן, כחלק מהגדה המערבית. במלחמת ששת הימים צה"ל כבש את כל האזור ממערב לנהר הירדן כולל הג'יפתליק והגדה ובזו אחר זו קמו באזור היאחזויות נחל והתנחלויות אנד דה רסט איז היסטורי.