13:45 – 16:45

13:45 מחסום בזק –  עברנו.

העלייה לתיאסיר: הכביש עמוס בכלי רכב צבאיים. על המדרונות כבר ניכרת חתימת ירק, השדות חרושים ומוכנים לחורף.

במספר קטעי כביש נעשתה עבודה על השולים.

14:05 מחסום תיאסיר

שופל גדול חונה בצד הדרך מזרחה. 3 חיילים בעמדת הכביש.

אחד מהם הביא לנו בקבוק מים ועם זאת ביקש בנימוס שנעזוב (השטח צבאי, המקום מסוכן. יש פיגועים. המחסומים על הכוונת, וכיו"ב). משהבין שאין בדעתנו לעזוב, הלך ואח"כ שב וביקש לדעת מהי האג'נדה שלנו. כך שהינו במקום בשיחה-דיון. החייל מאמין בכל לב בצורך לקיים את כל המחסומים, למרות שלא נעים לו לחטט במכוניות של הפלסטינים או לבקש ת"ז. הדיון ב"כיבוש" מבחינתו הוא פוליטי והוא "לא שייך". הוא מאוד רצה ולא עלה בידו להבין, למה ארגון כשלנו לא מנטר גם טרמפיאדות של מתנחלים.

במשך כל הזמן הזה עברו לשני הכיוונים המון כלי רכב צבאיים מכל הסוגים, כולל אוטובוס עם חיילים. רוב התנועה היתה לכיוון שטח  A. לכיוון מזרח יצאו גם שתי מכוניות מסחריות אזרחיות (ללא חלונות) עם לוחיות רישוי ישראליות.

15:10 עזבנו

15:20 דרך אלון כביש 578 (מימין)

עבודות עפר ליד שער גוכיה להגבהת הסוללה החוסמת את המעבר לתושבי הבקעה בשטח הפתוח ומאלצת אותם לעבור במחסומים. מצפון לשער גוכיה הרימו סוללה חדשה וגדולה לכיוון הכביש הראשי.

15:45 מחסום חמרה (משמאל)

טור של 13-15 מכוניות קיבל את פנינו. אורכו לא השתנה בכל זמן שהותנו במקום. משך ההמתנה בתור היה 20 דקות למכונית. נוסעי המכוניות סיפרו שכך המצב בכל יום בשעות אלה כשחוזרים מן העבודה. פגשנו אנשים ששבו מעבודה בהתנחלות ייט"ב, ובהתנחלות קלי"ה, ומישהו אמר שהוא עובד ביריחו (הם יצאו לעבודה בערך ב 4 בבוקר). אחד הנהגים סיפר שהוא קצין במשטרה הפלסטינית, שהוא מאחר לעבודתו, ושאל אם יש לנו אפשרות כלשהי לסייע לו. נראה היה שהוא הבין שגם אנחנו מתנגדות לקיומו של המחסום ושאין לנו כל דיבור עם החיילים.

16:30 עזבנו

16:40

ילדים ונערים יהודים (כיפות, ציציות) ישבו ליד הוואדי אשר ממזרח להתנחלות משכיות, היו בו קצת מים שמשמשים להשקיית הפרות הפלסטיניות.

16:50 מחסום בזק

נשאלנו לשלומנו ומהיכן הגענו. הפעם הורמה הזרוע מבלי להיבהל למשמע התשובה "היינו במחסומים…)

נושאי טנקים עמוסים בנגמ"שים עברו מולנו במחסום ועל הכביש המוביל אליו מצפון.