11.30 מחסום מעלה אפרים – המחסום מאויש ע"י 2 חיילים בקופסה, אך בשעה זו אין פלסטינים.

11.50 מחסום חמרה
אין הרבה מכוניות בשעה זו. החיילים שקטים והמעבר מהיר למדי. המכוניות ממערב מורידות את נוסעיהן במרחק 50 מ' מהמחסום והם עוברים רגלית ומחכים 50 מ' מזרחית למחסום. הגברים יוצאים וחגורת מכנסיהם בידם. התא הפתוח שם ישבו החיילים שבדקו את הולכי הרגל התחלף בחדר אטום בו והחייל הבודק יושב מאחורי זכוכית.
הנוסעים לכיוון שכם לא נדרשים לרדת מכלי הרכב, אבל מי שמגיע למחסום ברגל נדרש לעבור על הכביש, בשמש. בצד הצפוני של המחסום סגרו היום שטח נרחב ויישרו את האדמה.
בשבועיים האחרונים "תפסו" החיילים כמעט כל יום מטענים במחסום. האין זה מפליא? שנתיים לא הגיע אף מטען למחסום ולפתע כל יום תופסים בו מטען? הטענה נשמעת מגוחכת בעיקר לנוכח העובדה כי מאוד פשוט לעקוף את המחסום הזה דרך המרחבים העצומים שמסביבו. מישהו ממכרינו (פלסטיני) נתן הסבר הגיוני לכך – הדגשת החשיבות הביטחונית המנופחת של מחסום זה מצדיקה את תנופת הבנייה במחסום, אשר יגדיל ויעמיק את אחיזתו בחיי הפלסטינים. אולי אפילו טרמינל יקום פה. 

12.40- מחסום תיאסיר 
תנועה דלילה, מעבר יחסית מהיר. אותו מפקד (שבשבוע שעבר שלח את הזקנה הביתה) שולח עכשיו בחור צעיר ששכח את תעודתו בבית , בחזרה. למען הסדר הטוב, כמובן.
הילדים מגיעים ב-13.30 בריצה עליזה, אך המפקד המסור עוצר בידו את הקרוסלה ומכריח אותם לעבור אחד-אחד, באיטיות משוועת. ושוב, למען הסדר הטוב. הילדים עוברים ליד החייל ותוקעים בו מבט חושש – עד שהם יוצאים מ"טווח הסכנה". כמעט כל הילדים מברכים אותנו בשמחה.
מכוניות שאינן רשומות כשייכות לבעלים מהבקעה מוחזרות לאחור.

15.00 שער גוכיה
 לא הגיעו פלסטינים ובעקבות זאת – גם החיילים לא מגיעים.
הדרך אל מאהל חדידיה עדיין חסומה בתלולית עפר גבוהה המאלצת אותם להקיף את התנחלות רועי. במקטום 5 דקות נסיעה עליהם עתה לנסוע 20 דקות, בטרקטור זו הוצאה משמעותית על דלק.

15.15מחסום חמרה– בשני הכיוונים אין תורים.

16.30 מחסום חמרה – תור של 5 מכוניות מכיוון שכם. בודקים רק מכיוון אחד בכל פעם.
נסענו לראות את המרפאה שנבנתה מלבני בוץ והתארחנו בבית שגם הוא בנוי מבוץ. שמענו את סיפורה של המשפחה שפעמיים- ב-2006 וב-2007 הרסו את כל הבתים על אדמתם מלבד בית אחד שנבנה לפני 67. והרי אסור לבנות ללא רשיון, ורישיון לא מקבלים בשטח C (המשויך לישראל). שבעה מתוך תשעה בני המשפחה עזבו לתוך הגדה כי כאן אין להם בית לגור בו. והאדמה שלהם, עם קושאן !!!