14:00 – 16:15  מחסום תיאסיר 14:00  

חם ויבש. הירוק של החורף כבר הפך לצהוב ויבש כולו. תנועה דלילה. חיילים משועממים. מדי פעם עוברות מכונית או מונית עם מספר נוסעים, שיורדים מהמכונית ועוברים את המחסום דרך מעבר הולכי הרגל. החיילים עומדים מחוץ לעמדה הממוגנת, בודקים את תיקי הנשים, כולל כל השקיות שבתוכם. הגברים מגיעים ללא תיקים.
ארוחת הצהרים של החיילים מונחת במגשי נירוסטה על מעקה המחסום. שתי אריזות של לחם פרוס מונחות על המגשים. אחת משקיות הלחם תידרש להאכלת האתון שהגיעה אל הדרך העולה למחסום.  הסתבר שהחיילים מכירים אותה. "זה שאנחנו מאכילים את הילדים, את זה הם לא כותבים, אנחנו מאכילים גם את החמור כל יום …. זה הצד היפה של צה"ל אחי".
אחד החיילים ביקש לראות מה רשום על התג שלנו.
הרב"ט מעמדת הכביש: "פקודה מנדב – לא מדברים איתם [איתנו]".
"שים את הנשק עליך!" היא תגנוב לך את הנשק"
"נראה לך?"
"אלה לסביות כולן".

ג'יפ צבאי נוסע מערבה (אל שטח A), אוטובוס אזרחי ("מובילי הוורדים" מפקיעין) מגיח ממערב (משטח A). לא כ"כ ברור מי יושב בתוכו. חייל: את כותבת עלינו דברים? תשובה: אני כותבת למשל מה עושה ג'יפ צבאי בדרכו אל שטח A  ומה עושה אוטובוס אזרחי בתוך שטח A? חייל: "מזתומרת? יש שטח אימונים שם למעלה, וזה חיילים שמתאמנים שם". המפקד ממשיך לכעוס על שמדברים איתנו. 

15:00 עזבנו.

לאורך הדרך פזורים מאהלים לא גדולים של הצבא, אוהלי סיירים, דגלי "XXX גדולים בלוחמה זעירה" ודגלי ישראל. נשמעים גם קולות ירי.
 15:30 מחסום חמרה
שיירות לא גדולות. עוברות די מהר. כמעט ואין תנועה. טנדרים (של מתנחלים) עוצרים, פועלים יורדים מהם וממשיכים ברגל מערבה. שם הם מחכים. מישהו מהעוברים מזרחה – מורֶה, מתלונן על היחס, על שצריך להתפשט מכל המתכות וגם אז המכונה מצפצפת, גם אחרי שכבר הוריד הכל, והחייל מחזיר אותו אחורה בגסות.
המקום חם, כמעט ואין תנועה. המכונה לבדיקת תיקים נמצאת אך לא פעילה. אחד מתלונן על שביקשו ת.ז. מילד בן 12.אף חייל לא התעניין בנו, וגם לא ניגש.
16:30 עזבנו