2:30 לערך בענתה מתחלפות משמרות המג”ב והכלב, שהיה כנראה בתפקיד לפני בואנו, מוכנס לכלביה ונוסע עם הכלבנית. מפקד המחסום מזכיר לבא אחריו שאם יהיו זריקות אבנים יש מיד לענות ברימוני גז. בבואנו היו שלושה מעוכבים ובמהלך השעה עוד שלושה. כולם גברים צעירים בעלי תעודות שטחים ללא אישורי מעבר. בנוסף, מספר אנשים שסורבו לאחר בדיקה קצרה של תעודותיהם, אך לא עוכבו. אלה חזרו על עקבותיהם ומן הסתם ניסו את מזלם בדרך עוקפת מחסום. בין המסורבים היו שניסו לשכנע תוך משא ומתן ממושך (ראה להלן) אך לא עוכבו (היינו, תעודותיהם הוחזרו לאחר הרישום) ולבסוף נאלצו לחזור על עקבותיהם. תעודותיהם של המעוכבים נלקחות ותהליך ממושך של רישום ומילוי טפסים והחתמת הנשאל (שאינו מבין כמובן את שפת הטופס שעליו הוא נדרש לחתום) הכל איטי ומסורבל ומתנהל בתוך הג’יפ . לא נראה שיש התקשרות למוקד כלשהו לבדיקה בטחונית. עד כמה שראינו הכל מתנהל במקום ובמקרה אחד לפחות (שראינו)כלל גם חיפוש על גופו של אחד הצעירים. המג”בניק שמנהל את הרישום מסביר בחשיבות שיש נוהל חדש של רישום שמבטיח מעקב אחרי תנועותיו של האיש. לדבריו, זה רישום מיוחד שמאפשר בדיקה של מספר הפעמים והזמנים בהם עבר האיש במחסום. הרישום ומילוי הטפסים מכביד מאוד על המגבניק שלא בקלות, ולא בלי שגיאות, מנהל אותו מתוך הג’יפ. חוסר התכליתיות וחוסר היעילות מדהים. אך נראה שזה מעסיק את המשמרת ומעצים את תחושת הכוח שלה בלי להזקק לאמצעים אלימים. המחסום נראה רגוע. מורה מא-ראם שגרה בעזרייה וממהרת לפגישה עם הקונסול התורכי בירושלים מסורבת מעבר. המג”בניק מפנה אותה למתק לקבלת אישור. לא הצלחנו לשכנעו לוותר על הדרישה הזו. גם לא הועילו הטלפונים למת”ק , לקונסוליה התורכית, לכאן ולשם. היא עזבה את המקום כעבור שעה, כנראה על מנת לעקוף את המחסום. בגבעה מעל המחסום נראים עשרות אנשים שעוקפים את המחסום.מכוניות עוברות נבדקות באופן מדגמי וללא חיפוש על ידי מגב”ניקית. לעומת זאת אמבולנס של הסהר האדום נבדק ביסודיות. כל תיק נפתח ונבדק בהקפדה. באמבולנס ילד עם סתימת מעיים בדרכו לבי”ח אל מוקסד אביו ומבוגר נוסף מלווים אותו.

קרוב לשעה שלוש בקונטיינר תנועה מעטה ביותר. אין כלל הולכי רגל, טרנסיטים ומשאיות בכיוון דרום עוברים ללא עיכוב. בכיוון לירושלים מעכבים מידי פעם מונית לבדיקת ת.ז. הבדיקה גם פה (כמו בענתה) אינה בהתקשרות למוקד. הפרטים בתעודות נרשמים . לאט, בקושי, ואולי בגלל נוכחותנו(?) התעודות מוחזרות כעבור רבע שעה. המג”בניקים עסוקים בשיפוץ שטח המחסום, דחפור מעביר קרקע מצד אחד של המחסום לצידו השני. תושב בית לחם עם מכוניתו הפרטית לא הורשה לחזור לביתו. הוא העביר את המכונית על גרר לתיקון בעזרייה ועתה לא נותנים לו לשוב לביתו. לא בדיוק מקרה הומניטרי ובכל זאת ניסינו לעזור. סימה טילפנה לאלדד שמאוחר יותר (כשכבר היינו בבית) החזיר טלפון ולשאלתה ענה שמקרה כזה צריך להיות מטופל במתק. האיש הסתדר גם בלעדינו. כנראה בשיטות מסחריות הצליח לשכנע ועבר את המחסום בדרכו לבית לחם מול עינינו המשתאות.

מרכז אבו-דיס בצד המזרחי של החומה נראה זנוח וחסר חיים. חנויות רבות סגורות, אין מוניות. חגית