כביש 398 ("כביש ליברמן"): חסימות על כל הכבישים הצרים. נשאר פתוח רק כביש מחבר תחתי צר אחד - כביש "מרקם חיים"
מחסום בית לחם; מחסום מזמוריה; כביש 398 וכביש 356 (כבישי ליברמן); “קיצור” דרך התנחלות אפרת; פגישה עם משפחת נפוז דאדואה באום רוקבה (אל-ח’דר); חזרה דרך מחסום אל-ולאג’ה במיקומו החדש
מחסום בית לחם: הרבה זמן לא היינו במחסום בית לחם, והראיה: אף אחד לא רץ לגרש אותנו בכניסה אך מיד כשהתייצבנו בפתח, הודיעו לנו שאסור היה לנו לצעוד בשביל המוביל אל המעבר הרגלי לבית לחם. חייל קרא למפקד המחסום, וזה הפתיע לטובה באדיבותו ובהסבריו על המצב במחסום.
התנועה של פועלים לישראל הייתה דלילה וכמעט לא היו אוטובוסים. ראינו עובדי כנסייה ומעט פועלים. דיברנו עם כמה מהם, ובמיוחד עם מוכה גורל שבתו מאושפזת הרבה זמן בהדסה והוא מחכה להשיג עבודה כדי לאפשר לה לממן החלפת כליה.
המחסום שהיה סגור לחלוטין במלחמת ישראל-איראן נפתח עתה מ-6 בבוקר עד 13:00 בצהרים. עוברים בו ביום כ-500 איש ואישה, בהשוואה ל-4,000 שעברו לפני אוקטובר 2023. מפקד המחסום אמר שיש כוונה להגדיל עכשיו בהדרגה את מכסות העבודה בבניין. מחסום הרכבים בין ירושלים לבית לחם היה סגור.
כל כך נורא שהגדה רעבה, ויש צורך גדול לבנייה בישראל ולא פותחים שערים לעבודה. מתי זה ייגמר?
נסיעה בכביש 398 וכביש 356 (“כבישי ליברמן”): מאז אוקטובר 2023 לא השתנה המצב, אולי החמיר. עדיין יש חסימות על כל הכבישים הצרים המגיעים מירושלים וצפון הגדה ואשר התחברו ל”כבישי ליברמן”. רק כך יכלו הפלסטינים להגיע לחברון ולדרום הגדה. והמסע גם אז היה ארוך ומאתגר.
עתה, נותר פתוח רק כביש תחתי צר אחד למעבר מעובדייה (Ubeidiya ) אל בית סאחור ולמעבר לתוככי בית לחם. לכביש “מרקם חיים” זה מתנקזת כל התנועה הפלסטינית בין צפון לדרום הגדה. לראות את כל החסימות האלה לחיי הפלסטינים ולא להאמין ששרירותיות אכזרית כזאת מתקיימת כבר שנתיים וחצי.
את המתנחלים מובילים “כבישי ליברמן” הנקיים מפלסטינים מירושלים להתנחלויות “מזרח גוש עציון”. לא יאומן כי יסופר – הגוש ההיסטורי הקטן במערב התפשט לדרום ולמזרח ומגיע למדבר ולפאתי ים המלח. המועצה האזורית “גוש עציון” כוללת עתה את תקוע, נוקדים, איבי הנחל, מעלה עמוס ועוד מאחזים פראיים שצצים בקצב. פִתחו את המפה שלנו ולא תאמינו…
פנינו לכיוון כביש 60, והחלטנו לנסוע דרך אפרת כקיצור. התברר כטעות. נסענו 25 דקות ללא פקקים בדרך הראשית של ההתנחלות הוותיקה והמטופחת, שתוכננה בצורת נחש. כך היא תופסת רצועה גדולה לאורך כביש 60 ומתרחבת מזרחה. יש כבר תוכניות מאושרות (בידי בנט) לגבעת עיטם, המכונה E2, ולא בכדי. היא תתחבר, כמקובל, להתנחלות שהולידה אותה וגם תחסום את בית לחם מדרום.
הגענו לבית ידידתנו המקסימה נפוז דאדואה באום רוקבה ( שכונה צפונית של אל חאדר). לא ביקרנו זמן רב את נפוז והיא לא נראית טוב – חיוורת ויש לה בעיות רפואיות. חיה בחרדה כי כל יום יכולים להגיע הבולדוזרים ללא התראה. לנפוז האלמנה חמש בנות יפות בגיל 15-18 ושני בנים צעירים. יש בעיה חברתית מסורתית בכך שאין גבר בבית ויש בעיות כלכליות. בת ה-17 עומדת להינשא בעוד שבועיים לבן דודתה, אחות אימה. נפוז אומרת שככה יותר טוב. היא תעבור לדורא, שם יש משפחה לנפוז והמקום שקט יותר לדבריה. היא תפסיק ללמוד כמובן. קצת קשה לנו לראות אותה נישאת צעירה כל כך, אבל מצב המשפחה קשה והיא נישאת למשפחה מוכרת וטובה. הנערה נראית שמחה ומתרגשות איתה.
יושבות בגינה המטופחת, שותות תה מראמייה מתוק. כל הילדים אתנו, ומדברים על העתיד הלא ידוע, על דחיית העתירה ההומניטרית של ההריסה שחתם עליה בזריזות לא רגילה השופט העליון שטיין. מה ילבשו כולם בחתונה, איך נפוז תגיע לבקר ומה יעשו כל הילדים בחופש, כשהמרחב מוגבל עבורם כולו במחסומים. כמאל, הנהג שלנו, מוזמן לחתונה והבטיחו לשלוח לנו תמונות.
נוסעות חזרה דרך אל-ולאג’ה. את המחסום הזיזו לפני חודש למיקום חדש, המונע מתושבי אל-ולאג’ה שאינם בעלי תעודה כחולה להגיע לפארק המעיין עין חנייה. המעיין והבריכה שימשו מקום בילוי, התכנסות וטקסים מסורתיים של תושבי אל-ולאג’ה לדורותיהם. אביב טרטרסקי מ”עיר עמים” חיפש אצלנו קשרים למישהו בצבא שיכול להקל על האיסור הדרקוני החדש על עיבוד האדמות שבקרבת המחסום. לא מצאנו קשר כזה והוא עדיין מחפש. הזמנים השתנו וארגוני זכויות האדם כולם מנותקים ולא יכולים להתלונן למינהל ולצבא.
בינתיים, הריסות הבתים נמשכות בחלק של אל-ולאג’ה שסופח לירושלים. הוזהרתם, יש מחיר כבד לתעודת התושבות הכחולה.
תיאור מיקום
אל-ואלג'ה / הכפר והמחסום (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום למעבר כלי רכב, המוצב על הקו הירוק, בפארק לאומי נחל רפאים. מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. מעבר פלסטינים אסור, למעט תושבי מזרח ירושלים. לאחרונה החלה העתקת המחסום ממיקומו הנוכחי בואכה הכפר וואלג'ה (שלידו הוקמה ההתנחלות הר גילה), כך שדרכם של תושביו למעין עין חניה, ששימש במשך דורות את הכפר, תיחסם באופן קבוע וכך גם הגישה היחידה ל-1,200 הדונם של אדמותיהם החקלאיות הסובבות אותו. מתנדבות מחסום ווטש מקבוצת ירושלים ועוד מלוות את תושבי הכפר שנים רבות, מדווחות על ההגבלות שהוטלו עליהם ומסייעות להם.
חלק מהכפר נמצא בשטח המוניציפלי של ירושלים ששורטט אחרי 1967. ב-2009 הוקף הכפר במכשול הפרדה (חומה ברובו) ודווקא מאז התרבו ההריסות של בתים בחלק הירושלמי בשל היעדר אישורי בנייה (אך העובדה היא שמעולם לא הוכנה לכפר תוכנית מיתאר, ולכן בלתי אפשרי לקבל אישור לבנייה כלשהי). ב-2018 הוגשה עתירה לביטול פעולות ההריסה, והוסכם שהכפר - בעזרת ארגון "במקום" ו"עיר עמים" - יכין תכנית מיתאר לאזור הירושלמי, וזו תוגש לוועדה לתכנון ובנייה לאישור, ובינתיים יוקפאו ההריסות.
למרות שתהליך הכנת התוכנית שהוגשה בעיצומו, והדיון הסופי בתוכנית המיתאר שהוכנה אמור להתקיים באוקטובר 2023, אישר בית המשפט באוגוסט 2023 להרוס מיידית 6 בתים. כעת מתנהלות פעולות מחאה של התושבים וארגונים שונים, כולל מחסום ווטש, במטרה לבטל את רוע הגזירה.
מעודכן לאוגוסט 2023
-
אל-ח'דר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
העיירה אל ח'דר נמצאת ממזרח לכביש 60 (כביש המנהרות) המוביל מירושלים לחברון. בעיירה שוכן מנזר סנט ג'ורג'. השם "אלח'דר" הוא כינויו בערבית של גאורגיוס הקדוש, אשר חי במאה השלישית לספירה. על פי המסורת, הסתתר גאורגיוס מפני הרומאים במערה אשר נמצאת עד היום בתחומי המנזר.
אל ח'דר המערבית היא בעיקרה אדמות חקלאיות שהופקעו לבניית התנחלויות גוש עציון. אדמות העיירה השתרעו בעבר על פני כ-22,000 דונם. כמה אלפים מהן הוכרזו כאדמות מדינה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ועליהן נבנו ההתנחלויות אפרת, נווה דניאל ואלעזר. לעיירה נותרו כ-8,000 דונם. בשנת 2006, נבנה קטע של גדר ההפרדה באורך של 3.5 קילומטר ממערב לאל-ח'דר. הגדר הותירה בצידה ה"פלסטיני" רק 2,600 דונם מאדמות אל-ח'דר ורוב אדמותיה החקלאיות של העיירה נותרו מעברה השני של הגדר והגישה אליהן מוגבלת. מחסום אל ח'דר שימש מעבר מבית לחם מערבה, לכביש 60. במקום התפתח שוק קטן. משני עברי החסימה היו תחנות מוניות. חברות מחסום ווטש דיווחו מן המעבר פעמים רבות. המחסום הוסר, וכיום יש מחסום קבוע בכניסה למנהרות של כביש 60 החדש. עם סלילת הכביש הוגבלה הנגישות של החקלאים לאדמותיהם באל ח'דר המערבית, אך נשארו שתי נקודות בהן יכלו לעלות על כביש 60 הישן ועל שבילים המתפתלים מהם. היום דרך אחת חסומה במעקה הכביש ובבולדרים והשנייה במחסום שער.הדרך היחידה לעלות לשטח היא ברגל או עם חמורים. את המכוניות יש להחנות או לחכות להסעה בצד השני של הכביש. כך מדי בוקר וערב. גם ילדים החיים באזור זה נאלצים לרדת במורד שביל עיזים לכביש הסואן, לחצותו ושם לעלות על ההסעה לבית ספר. חברותינו מדווחות מן האזור כולו.
-
מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל" (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל"
המחסום, ששמו הרשמי "מעבר רחל", ממוקם בצמוד לחומת ההפרדה ("עוטף ירושלים") בכניסה הצפונית לבית לחם, ומנתק את כל הגדה המערבית ממזרח ירושלים, עם כל ההשלכות הקשות על שירותי הבריאות, המסחר, החינוך, העבודה ומרקם החיים.
המחסום מאויש על ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות. זהו מחסום תשתיות נרחב המיועד לשמש מסוף גבול, והוא פתוח 24 שעות ביממה לתיירים זרים. בעלי דרכונים ישראלים אינם מורשים לעבור לבית לחם, ותושבים פלסטינים אינם מורשים להיכנס לירושלים, למעט תושבי מזרח ירושלים ופלסטינים בעלי היתרי כניסה לישראל. אוטובוסים ישראלים מורשים לנסוע לבית לחם רק דרך מחסום זה.
באמצע 2019, לאחר שנים רבות של תנאי צפיפות קשים, תורים ארוכים מעלות השחר, ועיכובים גדולים בבדיקות ובמעבר, החלו לפעול בו עמדות זיהוי אלקטרוניות מתקדמות וכן תוספת שערי גישה - ותנאי המעבר השתפרו. מה שלא השתנה הוא "משטר ההיתרים" הקשוח, המונע מרוב תושבי הגדה מעבר לירושלים לתפילה בהר הבית, לביקורי משפחות, ללימודים, לטיפולים רפואיים בבתי החולים המרכזיים וכמובן לצורכי פרנסה.
בסמוך למחסום, במתחם בין קירות גבוהים למעבר נוסף, נמצא מבנה קבר רחל הציורי, המוסתר כעת בתוך מבנה בטון מבוצר. הוא מכיל מתחמי תפילה ולימוד ליהודים בלבד וכן מתחם מגורים.
מעודכן לנובמבר 2019
Anat TuegOct-26-2025בית לחם: הרחבת חניה בקבר רחל בצמוד לבתי העיר
-