סיור בכפרים איזור קלקיליה טולכארם התמקדות בשערים חקלאיים

בלדיית הכפריאת מייצגת 7 כפרים לא גדולים ביניהם ג’מאל וכפר סור,  9,000 תושבים. 500 מועסקים בישראל בהיתר. זהו איזור חקלאי מובהק, אדמה טובה וחקלאות מגוונת. במשך השנים הוכבדו התנאים בשערים. מידי פעם לא פותחים, סתם. זמני הפתיחה קצרים מידי. יש תושבים שמפנים את כעסם על ראשי הבלדיה שלא מצליחים לשנות את הדברים. אנשים שלא קיבלו אישור לשערים החקלאיים מסיבה בטחונית,  קיבלו באותו זמן אישור לעבוד בישראל ובהתנחלויות. סתירה מוזרה המעידה על כוונה לדרדר את ענף החקלאות באזור.

10.30 בבלדיית הכפריאת. ראש הבלדיה ע. ר. לא ידע אל בואנו וקידם אותנו בשמחה רבה. היצגנו את עצמנו והסברנו על הפרוייקט המשותף עם יש דין.  כשהוא שומע שאנחנו מתעניינות בשערים החקלאיים הוא מרוצה.

הנקודה הראשונה: לא מספיק הזמן בו פתוחים השערים, חצי שעה בבוקר, בצהריים ואחה”צ. החקלאים צריכים להביא את התוצרת שקטפו, טרייה, לשוק לפני הצהריים והם מואלצים לחכות לצהרים בסביבות 13.30 ואז כבר מאוחר.

פנו שוב ושוב למת”ק וביקשו שהשערים ייפתחו ליותר זמן. הבטיחו לשקול ושום דבר לא משתנה. ביקש מהמת”ק לאחד את השערים פלאמיה צפון ודרום לאחד, ושיהיה פתוח במשך 8 שעות רצופות. לא הסכימו.
באיזור שלהם אין מתנחלים קרובים והם לא סובלים מהם או מהצבא. הוא מזכיר את מוחמד בן ה-17 שניסה לעבור את הגדר במטרה לעבוד ונהרג על ידי חיילים.
מדיניות פתיחת השערים גורמת לתושבים סבל רב;
לפני זמן מה הוזעק לשער 914 – פלאמיה צפונית. מצא 50 חקלאים מחכים. שאל את החיילים במקום למה לא פותחים? אמרו שזו פקודה מלמעלה.
ע.ר. סיפר שבאחד הימים בתקופת הרמדאן הוא הוזעק כי לא פתחו את השערים אחה”צ. האנשים היו רעבים ורצו להגיע מהר לביתם. החיילים אמרו שהיתה תקרית במקום. לדבריו, התברר שילד קטן כבן 6 זרק תפוז על החיילים.   

בעיה קשה נוספת: לא מרשים להכניס כלי עבודה. צריך אישור מיוחד לכל כלי ולכל צינור שנחוץ בחלקות.
בעבר הוא היה הולך בבוקר ומעבד את אדמתו במשך כמה שעות. עזב כי לא יכל לסבול כל יום. נתן למישהו אחר ללא תשלום ובלבד שיעבד את האדמה, ‘שהחלקה תהיה ירוקה’.

לכ-400-500 איש יש אישור להיכנס בשערים. הוא מציין שאלו בדרך כלל אנשים מבוגרים שכבר לא יכולים לעבוד בעצמם בשדות. בין 100 ל-200 אנשים מסורבים. אלו בעיקר הצעירים שיכולים לעבוד בשדות. הסיבה “ביטחונית”.  

“בחגים נותנים לכולם להיכנס לישראל ולא מדברים על בעיות בטחוניות, ובימים רגילים לא מאפשרים לאנשים להיכנס לעבד את אדמותיהם”. ישנם כאלו שחילקו את האדמה ביניהם כשאבא נפטר ונותרו עם חלקות קטנות. אומרים להם שאין להם קושאן כי יש להם רק 2 דונם.

11.45כפר סור. פגישה עם ג. מכיר את חברות מ.וו. דיבר על הקשיים במעבר בשער סלעית 839
בטוח שראשי הכפריאת יכולים לעשות יותר כדי לשפר את זמני המעבר במחסומים החקלאיים.
השער משרת בעיקר את הפלסטינים שעוברים לעבודה באזור סלעית.  הוא נפתח פעמיים ביום, בוקר ואחה”צ. דרכו עוברים כ-200 פועלים המועסקים באיזור התעשייה בסלעית. בשעות הפתיחה נוצר דוחק כשכולם צריכים להיכנס תוך חצי שעה ולהיבדק. החקלאים מגיעים ב-4.00 בבוקר כדי לא להישאר מאחור ונשארים בשטח עד 16.30 לפתיחה השנייה. זה כמובן מאוד מכביד עליהם.

בעונה הזו יש הרבה ירק בר המשמש למאכל כמו, העקוב. הנשים המבוגרות נוהגות להגיע ולקטוף והן צריכות להמתין שעות ארוכות.
12.50 מחסום 914. עוברים מעט פועלים וכמה כלים. נכנסנו בשיחה עם חייל וחיילת מ”צ. החייל לא אוהב את התפקיד שנאלץ למלא שם, אבל רואה את “הכיבוש” כמצב נתון שיש לחיות איתו כדי להגן על מדינת ישראל. בדרכנו חזרה היגענו לשער וראינו את הנשים חוזרות בטנדרים עם שקים גדולים של הירק שקטפו.

13.45 חבלה – אין איש או רכב במחסום הפתוח.