ביקור בכפר א-דיק, אחרי ה"אינתיפאדה" של הצבא

אחרי כן ביקור במחסום עזון עתמה. לצערנו לא הגענו לחארס. ראינה בסוף הדוח בקשה של איש חארס.

יצאנו בשעה 15.00 במטרה לבדוק מה קורה במחסום עזון עתמה.  אבל לפני כן ניגשנו לכפר א-דיק, כי משם הודיעו לנו שזה עתה הצבא עזב את המקום לאחר הריסה של שני מבנים ובאר לאגירת מי גשם.

"הייתה לנו כאן אינתיפאדה של הצבא" – כך נאמר לנו.

נכנסנו לכפר.  שם, ליד הבלדייה, פגש אותנו תושב הכפר והוביל אותנו למקום הפיגוע.

הייתה זו דרך ארוכה בלתי סלולה שהובילה בין הרים ובין סלעים, מתחת למנהרה ועל ההר, בין כרמי זיתים מעובדים להפליא. נוף מקסים!

הגענו למקום ההרוס. מתברר שאין זה מקום מגורים, אלא מקום מפגש חברתי לבילוי בחיק הטבע.

 "לנו אין לאן לנסוע לבלות כמו אצלכם, אז עשינו לנו מקום בילוי. למי זה מפריע? . שאלתי חייל: למה אתם מסתובבים פה כל יום, זה סתם מפריע לנו. והוא ענה : זה הרעיון…".

"תעשו עלינו סרט שכולם יראו ויידעו מה הולך פה". ניסינו להסביר לו שיש אנשים שבאמת עושים סרטים כאלה, אבל אין לזה הרבה קהל אצלנו… לבושתנו.

צילמתי בסטילס ובווידיאו. את סרטון הוידיאו עלי לערוך וזה ייקח זמן.

ב 16.30 הגענו למחסום עזון עתמה.  אין מה להשוות עם מה שראינו לפני שבועיים.

עכשיו נמצאים שם חיילי מילואים שעובדים ביעילות. התור קצר, והוא נע ומתקדם באופן סביר.  דיברנו עם החיילים. הם אמרו שבבוקר הפועלים עוברים במחסום זה מהגדה למרחב התפר שהוא שטח ישראלי, ממנו הם יכולים לנוע לתוך ישראל ללא בעייה.

לכן בבוקר, ההקפדה גדולה יותר והדוחק גדול יותר. לעומת זאת בערב הם חוזרים מהשטח הישראלי אל הגדה, ולכן ההקפדה פחותה והתור נע מהר יותר.

ובכל זאת, כשהתחלנו לצאת משם אמרו לנו הפלסטינים "תבואו תמיד, התור נע מהר יותר כשאתן כאן"…

בזאת הסתיימה המשמרת שלנו. אמנם רצינו לגשת לחארס, שגם שם הייתה היום הריסה של בתים, אבל החשכה הפנתה אותנו הבייתה.

רצוי מאד שחברות תגענה לחארס. ותתקשרנה לתושב הכפר למספר אותו פרסמנו.