"כשמתנחלים ריססו בגז פלפל, התינוק הפסיק לנשום. פחדתי שימות לי בידיים"
שוב המציאות מכתיבה לנו מעכשיו לעכשיו ובעוד אנחנו מתכננים לבקר אנשים אחרים במסאפר יטא, שמענו וראינו את שהתרחש אמש בוואדי שחיש שליד סוסיא, על תקיפה קשה מאד בבית משפחת דגמין. באנו עם נסר נוואג’עה, המשמש תחקירן של בצלם. אספנו אותו מביתו בסוסיא, שבלעדיו אולי היינו טועים בדרך.
הכל מתפרש בין יטא לסוסיא. בדרך עוברים דרך ואדי רחים, שזה שטחB, משם לוואדי שחיש, שבשטח C. בהגיענו, כתם דם גדול על האדמה, ילדים גוררים כבש מת למקום קבורתו, כנראה. צלמים ועיתונאים של טלויזיה זרה שם, מכונית שחלונותיה מרוסקים והיא ניזוקה קשה. בדיר, כבשים רובצות פצועות.
פרעות ליל אמש ניכרות בכל פינה. הצטרפתי לנסר שלוקח את הפרטים מראש המשפחה. הוא סיפר שאתמול, יום ב’ בלילה, נבחו הכלבים ב-11.00. כשהתעוררו ראו שמישהו שובר את זכוכית הדלת ומנסה להכניס יד. מסתבר שזה היה כדי לרסס על המשפחה, הורים וארבעה ילדים, גז פלפל.
שבעה מתנחלים רעולי פנים? הגיעו, שברו את המכונית, שברו את המצלמות, הלכו לדיר, שחטו שלוש כבשים ופצעו עוד שתיים. לדבריהם ניקרו לכבשים את העינים. אני לא מסוגלת להסתכל על הכבשים.
מוחמד צילם.
הילדים החלו להחנק והיה צורך לקחת אותם לבית החולים. בהגיענו, עדיין נשאר בבית החולים התינוק בן חצי השנה. ראותיו נפגעו ויש בהן דלקת כתוצאה משאיפת גז הפלפל. עכשיו בבית הנשים נרגשות כמובן. “בשביל מה נדבר,” אומרות לנסר. “מה זה יעזור?” אחר כך מגיבות אלי ואומרות שחוששות שהמצב רק יחמיר. “מה עשו התינוקות והילדים? מה עשו הכבשים? ואנחנו, מה עשינו? למה תוקפים אותנו?
צודקות, אני רק מתביישת וכואבת את כאבן.
“כמה זמן היו כאן?” אני שואלת.
3-5 דקות של הרס, לא יותר, וברחו.
המשטרה והצבא הגיעו אחרי 20 דקות לקחו את המצלמות, לקחו עדות והלכו.
אנחנו כבר שמענו שנעצרו חמישה אנשים.
מענין למה פתאם עצרו ופרסמו את האירוע הזה דווקא, הדומה לרבים אחרים באזור.
מעוניינים לייצא מראית עין של התייחסות אחרת וטיפול, כנראה. נראה, אם כך, יקרה באמת בהמשך.
“כשמתנחלים ריססו בגז פלפל, התינוק הפסיק לנשום. פחדתי שימות לי בידיים” – מדיני ביטחוני – הארץ https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-12-23/ty-article-magazine/.premium/0000019b-4bf9-d866-abff-7bf92d040000?utm_source=App_Share&utm_medium=iOS_Native
תיאור מיקום
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Michal TsadikDec-23-2025ואדי שחיש - מכונית המשפחה שהושחתה ע"י המתנחלים
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-