ביום ראשון בבוקר הגעתי יחד עם י’ לליווי רועים במכחול. בגלל שהיה קר מאוד, הרועים לא מיהרו לצאת. הם גם ידעו שהמרעה יהיה קצר כי אין הרבה עשב, והעדר יחזור הביתה ביוזמתו כי הוא רעב וצמא.

בביתם של ב’ ו-ס’ פגשנו שתי מתנדבות פוטנציאליות חדשות מ”ברית עמים”, שהגיעו להכיר את השטח. אחרי הרבה תה יצאנו לדרך בשעה 08:30 בערך. הלכנו לאורך אחד מהוואדיות שנמתח מאזור מכחול לכיוון מזרח, בקרבת הבסיס הצבאי והתנחלות חמדת. האדמה מכוסה בשכבת צמחייה ירוקה דקה, זאת בניגוד לגבעות שליד קהילת הרועים, שעדיין חשופות. לא ראינו לא שמענו צבא וגם לא מתנחלים. הגענו לצלע הגבעה שצופה על הטווחים של הצבא.

בסביבות 11:00 העדר החל לחזור. עזרנו לבני הזוג להאכיל את החיות ולהכין את המקום שבו המשאית פורקת שעורה. אחר כך ישבנו לארוחת בוקר. בארוחה ב’ אמר שנראה לו שבעוד כמה שנים יקרה באזור מה שקרה בשבת בעין אל חילווה – תקרית אלימה שבה מתנחלים מכמה מאחזים תקפו יחד רועים פלסטינים. בזמן האחרון כשמתנחל ממאחז רוצה לתקוף, הוא מזעיק את החברים שלו מהמאחזים הסמוכים. ב’ מודאג מזה.

עזבנו את המקום בסביבות 13:00 אחרי שלקחנו את הזמן לבלות קצת עם המשפחה.