קבוצת מלווי הרועים הפלסטינים בבקעת הירדן מגוננים עליהם מפני מתנחלים פורעים
היינו בצוות מורחב מאוד בשבת. חלקנו היו אחרי משמרת לילה וחלקנו הגענו לפארסיה כבר ב7.00 בבוקר. התחלקנו לצוותים ויצאנו למשמרת היום.
משמרת יום בשבת 29.03.2025
באלמקאסר המרעה עבר על הרועה נ’ בשלום. שלושה מלווים יצאו איתו וסיפרו שהעשב כמעט נגמר ושטחי המרעה מצטמצמים מדי יום בתואנות של “אלה שטחי אש”, או “שטחי התנחלויות ומאחזים”. נ’ אינו מעז לעבור כבר את הכביש מערבה אפילו לא לשדה הפרטי שלו עם החיטה שצמחה, בגלל איומים במעצר של המתנחלים שמגיעים בגיבוי הצבא. גם בחאלת מכחול הנרעה עבר בשקט.
בעין אל חילווה ליוו בנפרד את שני העדרים (כבשים ופרות) ללא הפרעות.
בפארסיה הפעם היו מספיק מלווים גם לעדר של א’ וגם לעדרים של בני דודיו. בגלל אירועי הימים האחרונים הרועים חששו להרחיק מעבר לכמה מאות מטר מהיישוב שלהם אף שהעשב כמעט נגמר.
מדובר בתקיפה קשה של המתנחלים. הרועים הרחיקו עד עין שאק, שהוא מעין הנובע באזור, להשקות את עדרים. במהלך המרעה, הרועים והמלווים ישבו לנוח והופיעה מכונית. יצאו ממנה שלושה נערים והכו באלות ובפראות עד מוות שלושה כבשים. במקביל, מתנחלים במכונית אחרת ירו על הכבשים. כתוצאה מכך שלוש מתו. התנכלויות נוספות הסתיימו ללא פגיעות, אבל באיומים: א’ הרחיק יום קודם לגבעה בין פארסייה לעין אל חילווה, הגיע מתנחל על טרקטורון מהמאחז של בנצי, התקשר לצבא וגירש את הרועה בטענה שזהו שטח אש. א’ החליט לא להתעמת ועזב לשטח אחר.
בהמשך לאירוע יוגשו תלונות למשטרה עם דיווח וטרינרי על סיבת המוות של הכבשים. האם יעזור? נראה. סביר להניח שהמשטרה על חוקריה ושוטריה שבויה כולה בידי המתנחלים של הימין המשיחי בשלטון. כך הפורעים מצליחים לדחוק את הרועים ולגזול את כבשת הרש שלהם, פשוטו כמשמעו.
משמרת השבת שלנו לא הסתיימה. השקט היה מדומה: בשעה 15:00 המתנחלים צברו כוחות ופתחו בפעולות ההתנכלות במקומות שונים. שמונה שבאבניקים פורעים, בגילאים 16-22 ירדו מהמאחז ההולך ומתרחב ליד ההתנחלות משכיות, אל מעין עין אל חילווה. הם ניסו להפריע לה’ להשקות את פרותיו. שתי המלוות כנראה הרתיעו את הפורעים ואפשרו ל ה’ לסיים את השקיית העדר ולחזור הביתה.
הפורעים עברו במעבר מתחת לכביש אל מאהל הרועה ס’, עברו דרך המאהל, הדיר והרפת, תוך שהם מפחידים את בני הבית. משם המשיכו וחצו את הכביש העולה לחמאם אל מליח, עלו לסוכת התצפית שלהם על האזור (מעל למאהל של הרועה ק’) וישבו שם לנוח למחצית השעה. בדרכם חזרה המשיכו להטריד ולהפחיד את המשפחות במאהלים והבהילו מאוד את הנשים שבישלו לקראת ארוחת האיפטר.
הרועים חיים בפחד שהפורעים יגנבו פרות וכבשים בדרכם, הפעם זה לא קרה.
תמה מחצית היום אך הסאגה נמשכה. ההתנכלויות באותו יום לא הסתימו, הייתה רק פאוזה קצרה.
מלווי הלילה הגיעו ב17.30 להחליף את מלווי היום. צוות אחד עמד לישון בבתי הרועים בעין אל חילווה, והשני בפארסייה. היה נדמה שהשקט יימשך; המלווים הוזמנו לארוחת האיפטאר וישבו לשתות תה, צוות עין אל חילווה עזב ומתנדבי פארסייה התיישבו באוהל שלהם.
בשעה תשע וחצי כ-20 מתנחלים פורעים (בני 18-22) פלשו לפארסייה: חלקם ירדו מהגבעה בטרקטורון וחלקם עלו מהכביש בשתי מכוניות. הם צעדו בקבוצות על הכביש הצר העובר בין בתי התושבים, וחתרו כל הזמן לעימות בתקווה להסלים את המצב מה שישמש כתירוץ לדרוש גירוש של התושבים הילידים.
כל המלווים הוזעקו כדי לחצוץ בין הפולשים ובין תושבי הכפר.
התקשרנו למשטרה להודיע על המתרחש, תזכרנו אותם כשלוש פעמים על הפלישה המתרחשת תוך כדי מאמצים לעצור את המתנחלים. המוקדנים הבטיחו שניידת בדרך לפארסייה אך זו לעולם לא הגיעה וסביר שאולי מעולם לא נשלחה.
בכוחות משותפים הצלחנו להסיג את המתנחלים אל עבר הגבעה שמעל פארסייה, שם הם התיישבו והדליקו מדורה והבטיחו שבקרוב יחזרו. במקביל התקשרנו לצבא באמצעות המח”ט, והזהרנו שהמצב נפיץ ועלול להתפתח כאן אירוע אלים. סיפרנו לחיילים מה קרה. החיילים הבטיחו לבדוק אם מצויים מתנחלים על הגבעה ולעבור דרך המאחזים השונים, שלהערכתנו מהם יצאו הצעירים המתנחלים, ועזבו. אנחנו הלכנו כולנו לישון.
בחצות שוב פלשו 8-10 פורעים מתנחלים והעירו את כל יושבי המקום. הם שוב צעדו לאורך השביל הראשי בפארסייה, אחד התושבים המבוגרים לקה בהתקף חרדה ואמבולנס פלסטיני הוזמן עבורו. היה לנו ברור שהם החליטו לעורר עימות אלים במסגרת המאמצים לגרש את המקומיים. גם הפעם קראנו למשטרה ולצבא .
המשטרה מעולם לא הגיעה, למרות הבטחותיה. הצבא הגיע אחרי שהצלחנו להסיג את הפורעים המתנחלים חזרה למכוניותיהם. הפעם הצבא בא לכאורה עם תגבורת: גדוד המילואים שחייליו הקשיבו; וגם גדוד עוין של יחידת ניוד 444. שחייליה ובמיוחד מפקדה עויינים לנו ולתושבים. החיילים היו ספקנים למשמע דברינו אף שגובו בסרטונים מהימנים. החיילים עזבו והפעם אפילו לא הבטיחו דבר. הלכנו לישון בסביבות שתיים אחרי חצות במצב כוננות.
שארית הלילה עברה בשקט. המתח נותר באוויר והמועקה רק העצימה.
תיאור מיקום
אל-פארסייה / עין א-סכות
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב של קהילת רועים בבקעת הירדן מול התנחלות "רותם". מתפרנסים ממרעה כבשים התושבים חשופים להטרדות, התעללויות וגזל מהמתנחלים שמגיעים אליהם ממאחזים ומהתנחלויות בסביבה, ושטח הרעייה שלהם מצטמצם והולך בגלל השתלטות המתנחלים, שטחי האש, ושמורות הטבע שהוכרזו. חברות מחסום ווטש משתתפות בפעילות של ליווי רועים ונוכחות מגינה 24/7, ויש קשר רציף וחם עם הקהילה.
-
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Nurit PopperDec-16-2027נורית מאויימת על ידי המתנחלים מקרוב
-
ח'לת מכחול / מקחול
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב קטן של קהילת רועים הנמצא בדרך להתנחלות חמדת. שני מאחזים סמוכים ממררים את חייהם של הפלסטינים, המתפרנסים ממרעה, והצבא מגבה את המתנחלים. כך הולכים וקטנים שטחי המרעה האפשריים. ילדי המקום לומדים בבית הספר ביישוב עין אל בידא. תורים ארוכים בני 3 שעות לפעמים משתרכים במחסומי חמרה ותיאסיר המובילים לעיירה טובאס, וכך קשה לקבל מים
, אספקה ולמכור את הגבינה, החלב והבשר שמייצרים התושבים למחייתם.
בעקבות פיגוע קטלני במחסום תיאסיר בפברואר 2025 נסגר המחסום לחלוטין בינתיים.
(מעודכן למרץ 2025)
-
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-