מחסום טורה (שקד) 07.05 – 0735
שערי המחסום פתוחים והתנועה זורמת. אין הצטברות ליד הקרוסלה בצד של טורה ואין מכוניות ממתינות בתור להיכנס לשטח הרשות. הבנקאי מגיע ברגל מכפרו אל המחסום. הוא רכש מכונית חדשה ועדיין אין לו רשיון לצאת ולהיכנס מטורה, אלא רק מברטעה. על כן הוא משאיר את המכונית בטורה והולך ברגל לביתו ולמחסום.

מעבר תלמידי בית ספר במחסום
כמה ילדים כבני תשע מגיעים ברגל מדהר אל מלכ הסמוך. במקביל מגיעה ההסעה ובה כ-15  תלמידי הגן והכיתות הנמוכות. הם יוצאים מהמכונית ורצים בחדווה אל המחסום. פותחים בפני החיילת (חמושה אך הנשק לא דרוך ולידה חייל מאבטח, חמוש אף הוא אך נשקו לא מכוון אל הילדים), החיילת מציצה לתוך התיקים והילדים רצים  מהר אל שער היציאה לטורה. במקביל, י' הנהג משאיר את רכבו מחוץ לשער, הולך אל ביתן הבידוק, חוזר לרכבו ונוסע אל החיילים, שפותחים את כל הדלתות ומציצים פנימה. אז הוא יוצא מהמחסום לכיוון טורה ואוסף שוב את אלה מהילדים שנזקקים להסעה. חלקם צועדים לעבר ביה"ס בכפר.

מחסום ברטעה (ריחן)07.45 – 08.20
מגרש החניה כבר כמעט מלא, זולת חניות כפולות, שעדיין אין. ה"קיוסק" החדש ניצב ליד פינת התפילה, בחור חביב מציע את את מרכולתו: קפה, תה, סיגריות וחטיפים מתוקים.

השארנו אצלו מכתב מחנה, שמורה לו מה עליו לעשות כדי לקבל אישור עבודה בישראל, עבור אדם מסוים מכפר יעבד. אחרי אי הבנה קלה (ת' אדום הכפיה הציע להביא את המכתב ליעבד תמורת 50 ש"ח, אבל אח"כ הקיוסקאי הבין שהממוען יגיע אליו לקחת את המכתב והענין הסתדר).

טנדר אחד עמוס סחורה ממתין להיקרא לבדיקת הניירות. בינתיים הוא יחיד, וכנראה ממתין שייאספו כמה רכבים. המחזור הראשון של הסחורות הנבדקות כנראה עדיין לא יצא מהבידוק. (הבידוק הזה כולל פריקת כל הסחורה המנוילנת, בדיקת כל הפריטים, אריזה מחדש בניילונים ויציאה. התהליך כולו מעסיק סבלים פלסטינים ובודקים, כנראה ישראלים, נעשה מאחורי דלתיים סגורות ואורך כשעתיים).

 מחסום מבוא דותן 08.30 – 0840  
השארנו בכפר שק (לאשה שביקשה טרמפ לג'נין, אך הבינה שאיננו מגיעות לשם), בגדי נשים. בגדים לילדים לא היו לנו.

במחסום דותן, כרגיל, ראו אותנו החיילים מרחוק והגיעו אלינו להזהירנו מפני מעבר לשטח A. החיילים – נחל חרדי, ככל הנראה. שורה ארוכה של רכבים נראית מכיוון ג'נין וכבר מצטברת גם מהצד שלנו. לכיוון ג'נין המכוניות עוברות אומנם "וואחאד וואחאד", אבל בלי בדיקה. מכיוון ג'נין נעשית רק בדיקת תעודות, שכן הדרך אינה מובילה לישראל, אלא לכפרים פלסטיניים אחרים.

הבינונו שאם נעזוב הדברים ילכו בקצב מהיר יותר, ועזבנו. מאוחר יותר, בברטעה (לשם נסענו להביא בגדים חמים לידידנו מנוער ו'), שמענו שאתמול (בשבת? נחל חרדי?) היה תור ארוך וחיילים בדקו בדיקה מאד יסודית ואיטית והיה קשה.