מופקרה - התנכלות המתנחלים נמשכת
מטרת המשמרת: ביקור באל-מופקרה ובסוסיא
כביש 317:
אל-מופקרה שוכנת מדרום לכביש זה, בין אביגיל (ממערב) וחוות-מעון (ממזרח), שני מאחזים פראיים. תושבי אל-מופקרה סובלים, דרך קבע, מהתנכלויות מצד מתנחלי אביגיל.
באל מופקרה פגשנו את פאדל חמאמדה, שסיפר לנו שמתנחלים מאביגיל עלו, עם עדרם, על שדה שעורה שכבר הבשילה (קיבלנו סרטונים מיום האירוע ורצינו לשמוע את תאור ההתרחשויות). הסיפור הוא בעיקר על מתנחל בשם ינון (לא ינון מחוות מיתרים). פאדל מספר שינון הגיע עם העדר שלו לשטח שלו, ובמשך ארבעה ימים העדר אכל את כל השעורה שנועדה להזנת העדר של פאדל. בתחילת הארוע המתנחל איים על פאדל באקדח, אבל כשראה שעבדו, בנו של פאדל, מצלם, הורד האקדח כלפי מטה. הרבש”ץ של אביגיל, ששמו בודי, הגיע למקום אבל לא עשה דבר. ביום הראשון של הפלישה, הצבא הגיע אחרי שעה, עם ג’יפ אחד, לא פנו לפאדל, ועזבו אחרי זמן קצר.
פאדל חוזר ומצהיר בכל ביקור אצלו, שהוא ומשפחתו לא יעזבו את המקום הזה שהוא ביתם. איחלנו רמדאן כרים.
סוסיא: ביקרנו את עזאם וואדחה. עזאם עובד לאחרונה באשדוד, אופקים, ועין השלושה ,עפ’י צרכי הקבלן. עכשיו הוא בבית בחופשה לקראת הרמדאן, ומתכוון להמשיך לעבוד במשך הרמדאן. הוא טוען שהצום גורם לו להרגיש טוב יותר, גם נפשית וגם פיזית. גם עזאם מספר על כניסה של עדרים מההתנחלות סוסיא לשטחים שלהם כשיגרה, וגם כאן הצבא משתף איתם פעולה.
זו הגישה: לא להתערב, ובפועל לאפשר למתנחלים לעשוק את שכניהם הפלסטינים.
תוך כדי השיחה, הבחנו בג’יפ צבאי שעוצר בקרבת ביתם. יצאו ממנו שני חיילים, רעולי פנים וחמושים, ואחרי מספר דקות, הם חזרו לג’יפ ונסעו. שלוש מתנדבות זרות (לא ישראליות) שהיו בכפר רדפו אחריהם עד ליציאה מהכפר. שני חיילים והמתנדבות שאחריהם חזרו לכפר, ופנו לאזור שנמצא אחרי הבית של נסר נוואג’עה, תחקירן בצלם. עזאם הסביר שהסערה הרסה מחסה של אוהל ששימש חממה קטנה. בעל החממה התקין יריעה חדשה, זה עורר את החשד של הצבא, ולכן נשלחו החיילים. ילדי הכפר חווים יום יום את הפנים המכוערות של הכיבוש! קצת קשה לראות ארוע כזה.
גם כאן איחלנו רמדאן כרים.
חיילים רעולי פנים בכפרי מסאפר יטא: נסר נוואג’עה אומר שלאחרונה רואים לא מעט חיילים רעולי פנים בכפרים באזור. פעם היופי-חי הזה היה שמור רק למתנחלים.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
מסאפר יטא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מה קורה בשטח אש 918 בדרום הר חברון
בערב יום הזיכרון (ערב יום העצמאות ליהודים), החליט בית המשפט על טרנספר וגירוש תושבים מ-8 קהילות פלסטיניות באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון. תושבי הכפרים חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול, מאז שצה"ל הוציא צווי פינוי ב-1999 על אזור מגוריהם שהוכרז שטח אש.בשנות ה-80 של המאה ה-20. אף אחת מההתנחלויות הסמוכות לא נכללו בו. זה נעשה בהתעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה, וגם מתיעוד היסטורי ברור המעיד על התיישבות פלסטינית דורות מלפני קום המדינה בכפרים אלה – בעבר במערות ועם השנים גם מחוץ להן.
פינוי התושבים מהאזור משמעו החרבת הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות (כ- 2000 בני אדם, ילדים מבוגרים וזקנים), ללא קורת גג, והוא מנוגד לחוק הבינלאומי.

-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-

