כדי להגיע  למופקרה באנו עם רכב4×4. קודם הגענו לא-תאווני.

נאסר עדרה מספר עם אירועי הימים האחרונים . ביום ראשון בלילה כרתו אנשי חוות מעון 15 עצי זית גדולים בני 10 שלהם מחלקה שלמרגלות חוות המתנחלים.

יום קודם הגיעו אנשי החווה וזרקו על אנשים שעבדו בשדה אבנים. אבנים גם זרקו לבור המים וניסו להרוס את גדר האבנים שהם בונים כל הזמן כדי לתחום את חלקותיהם .

נאסר משבח הפעם את המשטרה והצבא שבאו וגרשו את המתנחלים. הם העבירו את הענין לטיפול של עורך דין.

עוד מספר נאסר שאחרי  ההפגנה שאירגן באסל, בנו, וחבריו ביניהם גם מתנדבים יהודים נגד המחסום שבנה צה”ל בג’ימבה בניסיון להצר את צעדי האנשים ולהקשות עוד יותר על התנועה בין הישובים, נכנעו כוחות הביטחון ללחץ ופתחו את הדרך ועכשיו הרבה פחות מפריעים שם. 

ראינו ליד  ביתו מכונית של  ארגון שמטפל בילדים עם תסמונת  דאון. לשאלתנו הוא מסביר שקיבל אותה בהשאלה ל-4 חודשים אחרי שרכשו חדשה והוא מסיע איתה את הילדים מבתיהם בישובים שבסביבה לביה”ס שבא-תאווני ובחזרה.

הוא מקווה שיקבל תרומות ויקנה אותה שתשמש אותם ותקל על הילדים שעכשיו הולכים קילומטרים כל יום. היום הילדים היו שמחים על ההסעה אבל גם על חזרה מוקדמת מאד הביתה .

מסתבר שיש שביתה. שוב  לא קיבלו המורים משכורת מהרשות.

נסענו למופקרה לפאדל. קר גשום וגם ברד יורד. ביום כזה נכנסים למערה ליד המדורה. פאדל מספר שלא יכול בכלל לרעות את עדרו כי מרגע שמתרחק טיפה יורדים מתנחלי חוות מעון  ומגרשים אותו. זאת אדמת מדינה הם אומרים, לא שלך. היום לא יצא בגלל הגשם אבל בימים אחרים הם מונעים ממנו. לדבריו בתקופה שניסה לחרוש ולזרוע גם מנעו ממנו. תמיד אלה אנשי חוות מעון שלמרות המשטרה והצבא  מרגישים חופשיים להציק להתעמר ולמרר את החיים .

חיי סיוט לשכני המתנחלים בדרום הר חברון.