במחסומי צפון-מערב הגדה הכבושה, היכן שהקבוצה הצפונית מעמידה משמרות מעקב, יש מספר קטן יחסית של התנחלויות ורובן ‘חילוניות’, לכאורה ללא שאיפות לאומניות. לפיכך, המשמרות שלנו לפעמים פנויות להתפעל מזריחות ופריחות ומפגישות עם מכרים ותיקים. הבעיות, שלא חסרות, הן בעיקר סביב אישורי מעבר ועבודה בישראל (מניעה פתאומית, אי מתן אישורים).  מאז שנסגרו הפרצות בגדר ההפרדה ולאור הנפקה מסיבית של אישורים – מחסום ברטעה מפוצץ באנשים בבקרים. גם במחסום החקלאי עאנין עוברים פעמיים בשבוע הרבה מאוד אנשים.

מחסום ברטעה 0505

ריטואל אקורדיון
במחסום התחתון שממנו נכנסים לטרמינל ובהמשכו עוברים לישראל, היה בבואנו תור צפוף מאוד מאוד בתוך ולפני סככת המעבר. אבל התור היה בתנועה והתפוגג תוך דקה וחצי. לקוחות של המחסום הזה שולחים לנו צילומים שמראים צפיפות גדולה משעה ארבע וחצי בבוקר ואילך וכן תלונות על משך מעבר – שעה וחצי ויותר. נראה שזה לא כך כל בוקר. היום ראינו ריטואל קבוע של הצטברות תור גדולה מאוד במשך דקה עד שתיים, והתפוגגותה תוך דקה עד שתיים. וחוזר חלילה.

מספר העוברים בברטעה גדל והולך, בגלל שכבר אין פרצות בגדר שמורידות את לחץ המעבר מעל המחסומים; שיש הנפקה מסיבית ever של היתרי עבודה ואישורי מעבר לישראל; ובגלל הבעיה העיקרית – הקיבולת המוגבלת של הטרמינל בשינוע המסה האנושית העצומה בזמן קצר.

אוף, לו רק היה שלום
פגשנו אשה צעירה, לבושה כמו it girl תל אביבית מעודכנת לגמרי, שעמדה קרוב לכניסה לסככת המעבר ונראתה כמהססת אם / או / מתי לקפוץ פנימה לתור הגדוש גברים ולהסתכן ב’חיכוך’.  את פניה היא כיסתה לבלי הכר במטפחת שחורה גדולה, מעין גירסה צעירה ומודרנית לחיג’אב. זו נור מיעבד, שעובדת בחריש סיטי באחת החנויות. מדברת עברית, נשמעת נחמדה, מצאה חן.
עודדנו אותה לתפוס מקום בתור והיא מיהרה ונבלעה בו מייד.

מחסום חקלאי עאנין, נפתח רק פעמיים בשבוע

שני חיילים שומרי הגדר (שאין זה מתפקידם לתפעל את המעבר) עומדים מול השער הנעול במרכז המחסום, ומול עשרות ממתינים מעברו השני של השער. מחכים. מחכים (ראו צילום). המשטרה הצבאית איחרו ב-45 דקות בערך, וכשהגיעו המעבר התחיל כמעט מייד. צעיר ניגש אלינו וסיפר שאחיו מעוכב כי ‘נתפס’ עם סווטשרט צבאי, שעליו כתוב גדוד תבור. שומו שמיים. במחסום שהתרוקן אכן נראו התרחשות והתרגשות סביב בחור מגודל בחולצה עם שרוולים קצרים (והיה קרר) ונשמע כאילו המ”צ גם עשו איזה התייעצות טלפונית (אולי עם סמוטריץ’?). התקרבנו אליהם עד כמה שהחוק מתיר וסמל ושוטרת התקרבו אלינו כפסע בין יצירת מגע, והתנהלה שיחה והיה קל לנחש לכאורה שהוא מנערי בן גביר, שהבורות נר לרגליו, שהוא בטוח שעלה כאן על רשת גנבי ציוד צבאי, ושהוא גדל בפלנטה שבה אין אפילו מילה כזו ‘כיבוש’ וכמובן ש.. ‘הכל שלנו’. לטענת הבחור-החשוד הסווטשרט נקנה בשוק בג’נין אבל לך תאמין לו. אחרי חצי שעה הוא שוחרר לדרכו (בשרוולים קצרים) והעדות המפלילה נותרה בידי החיילים.