06:00 – 07:45

מחשבות: איך הגלגל מתהפך וחושף את המנגנון הכיבושי שכולו צביעות ואינטרסים כלכליים. לא של ביטחון המדינה.
בתקופה שהפרצות בגדר שגשגו להפליא, יותר פלסטינים עברו בהן מהגדה לישראל מאשר במחסומים. מצאו הרבה מקומות עבודה בישראל בעיקר וראו ברכה בפרנסתם. הכיבוש לא הפריע למצב. זה היה win win situation לכל הנוגעים בדבר.  הפיגועים הביאו לסתימת הפרצות אבל ישראל השבעה כבר לא יכולה לוותר על כוח העבודה הזמין והזול שהציף אותה בשנים האחרונות, וראו זה פלא: אותם מנגנוני הכיבוש, שבעבר הלא רחוק הקשו מאוד על מתן אישורי עבודה בישראל, עתה הם החלו להנפיק אישורים כאלה לכל דורש. 

בירידה למחסום ברטעה-ריחן חלפנו על פני המוני פועלים שכבר עברו בטרמינל וממשיכים לעבודתם במרחב התפר ובישראל.  ה מ ו נ י ם. אין מחסור באישורי מעבר והיתרי עבודה. אל סככת המעבר בחניון הפלסטיני הגיעו מוניות בקצב אחיד ופלטו פועלים מכל הגדה. העיר חריש הנבנית ללא הפסקה היא  כנראה עדיין ספקית העבודה הראשית באזור. המעבר זרם ללא עיכובים. רוב הקהל הם אנשים צעירים, אשר משרים על הבוקר הזה אווירה נמרצת, כמעט שמחה. ראוי לציין שוב כי בזמן שהותנו שם לא היו בכלל פקקים בסככה. אם המעבר לוקח זמן , לפי תלונות שמגיעות אלינו, זה בוודאי בגלל מסת האנשים הגדולה.

מחסום יעבד-דותן התנועה מערבה לברטעה ומזרחה לג’נין זרמה ללא התערבות של חיילים. בצומת לכיוון מבוא דותן עוכבה קבוצה של ערבים ישראליים. לא הבנו מדוע. שני חיילים ניגשו אלינו מלאי רצון לשוחח. דין הדרוזי מעוספיה ופסח כחול העיניים מעומר. בעיקר נצמדו לנרטיב הידוע והקבוע שלהם: “הם” רצחניים, “אנחנו” מגנים על המולדת ועל החברים שלנו.

מחסום חקלאי עאנין השיחה הנ”ל עם החיילים התארכה ולמחסום עאנין הגענו בדיוק כשנסגר. בכל זאת הספקנו לראות ולהתפעל ממספרם הרב של הפועלים שעברו הבוקר, יותר מ 100! הם צעדו לעבר הצומת, משם המשיכו לכרמי הזיתים או נאספו להסעות לעבודה. לא שאלנו לאן. הכל ברור. המחסום הזה נפתח פעמיים בשבוע. בימים אחרים הם יוצאים החוצה מהגדה דרך מחסום ברטעה.
לפני עידן הפרצות בגדר עברו כאן ‘בבוקר טוב’ מקסימום 30 איש ובמקביל הנפקת אישורי מעבר היתה טרטור מתמשך. בזמן שפרצו הפרצות בגדר (כשלוש שנים משמעותיות עד מרץ-אפריל 2022) עברו רק 2 אנשים במחסום זה. היום, עם אטימת הפרצות ואספקת אישורי עבודה לכל דורש כמעט, “המצב,” כמו שאמר ידידנו יאסין: “עכשיו טוב מאוד.”

ביקרנו את ו’ בעבודתו בברטעה המזרחית. לפני שנים הוא עבד בייצור פחמים במפחמות בשטחי הגדה. המתנחלים באזור התלוננו על העשן, הפחממות נסגרו בהוראת הצבא והוא עבר לעבוד באריזת פחמים, שהגיעו ממצרים. הכרנו אותו כשהיה בן 10 ומכר קפה שחור מתרמוס, במחסום ברטעה. מאז אנו שומרים על קשר קרוב זה 20 שנה. עסקי הפחמים בכי רע, לדבריו הפחמים מאירופה זולים בחצי מחיר, ועכשיו פרנסתו מקרטעת ואפילו לא נפרסת על שבוע מלא. הוא מחפש עבודה ולא מוצא. אנחנו (נטע ואני) מודאגות.