נטע: היתרים במקום חורים
מאז שסתמו את החורים בגדר ההפרדה בצפון, היתרי מעבר ניתנים לפלסטינים בשפע לא רגיל. שיעור הנכנסים לצורכי עבודה ממחסום ברטעה לישראל, הוא עצום ורב. נראה שמגיעים לכאן גם ממקומות מרוחקים בגדה. הבוקר הקדמנו להגיע לכניסה הפלסטינית למחסום בשעה רבע לשש. מצאנו  ארבעה טורים ארוכים ארוכים, שנפרשו ממגרש החניה ועד לסככה המובילה דרך הקרוסלות לטרמינל. הסככה היתה מלאה ודחוזסה והשקט המופתי נשאר כל הזמן. 
בעוד אלה ממתינים בסככה לפתיחת הקרוסלה, עשרות ואולי מאות פועלים המשיכו להגיע במוניות ובמכוניות פרטיות, והצטרפו לתור. שעת הפתיחה היא ארבע וחצי והפלסטינים מתחננים שיקדימו אותה בחצי שעה. לטענתם זה יפתור את הלחץ הגדול בכניסה בבוקר ויבטיח להם להגיע לעבודתם בזמן. חברתנו הגר ממשיכה ומשתדלת אצל הנהלת המחסום ואצל ארגון מען.

בשש, כעבור רבע שעה מאז שהגענו ושעה וחצי מאז שהמחסום נפתח – התור והצפיפות התפוגגו והתנועה זרמה ללא הפרעות עד שעזבנו.

באותו זמן נפגשנו עם ידידנו הטוב א’, קבלן בניין פלסטיני מכפר בנפת ג’נין, על קפה שחור שהביא מהבית ומזג לכוסות חד”פ קטנות. שמחנו לראותו. הוא מכר ותיק, מאז שלפני שנים התנדב לעשות סדר במהומות הבוקר בכניסה למחסום. לא הפסקנו להתפעל ממנו. הוא אדם נעים הליכות, מדבר עברית, בעל תואר ראשון במדעי המדינה מהאוניברסיטה האמריקאית בג’נין. בהשפעתו התורים התנהלו בשקט ובעצמו היה עובר אחרון (!). לפני מספר שנים נפל קורבן להלשנה, אולי של קבלן פלסטיני מתחרה, וצ’רלי מנהל המחסום לקח ממנו את אישור המעבר ומאז ועד היום הוא מנוע כניסה ואינו מצליח לבטלהּ. כשנפרדנו נתן לנו שני בקבוקי שמן זית מאדמתו ושתי לאפוֹת טאבון גדולות וטריות עם זעתר וגבינה.  ג’סטה של הבעת תודה על האכפתיות שלנו, לדבריו, ממנו ומהעם הפלסטיני.
לסרב לא בא בחשבון. 

מחסום עאנין: אנחנו חיים עד שנמות 

הגענו למחסום חקלאי עאנין קצת לפני רבע לשבע, שעת הפתיחה. מצד A (הפלסטיני) של המחסום עמדו יותר מ 100 אנשים ושני טרקטורים. לא נראה זכר לחיילים שומרי הגדר. רכבי המת”ק והמשטרה הצבאית הגיעו בזמן אבל החיילים לא מיהרו לצאת ולפתוח את השער. הבוקר עברו רק גברים, הרבה מהם צעירים. היעד, למצוא עבודה במרחב התפר ואולי גם באום אל פחם. אדם מבוגר מעאנין סיכם למעננו תובנת חיים בקריאה רמה: אנחנו חיים עד שנמות..

כאן עוברים לפי החלטת הבג”ץ !!!
כולם עברו חוץ מבחור אחד, שנשלח בחזרה הביתה. שאלנו את החיילים מה קרה, וחיילת מ”צדיקית פסקה: “הוא איחר!”
“מה פירוש איחר? הרי אתם פה והשער עוד פתוח, למה שלא יעבור?”
והנה התשובה ההזויה, כמותה טרם שמענו:
“כי לפי השעות שבג”ץ קבע, הוא הגיע באיחור ולכן הוא לא יעבור!!”
“בג”ץ?”

“כן. בג”ץ,” חזרה והוסיפה בטון של BA – MA:  “ב י ת   ד י ן   ג ב ו ה   ל צ ד ק.”

שמעתם נכון