מחסום ברטעה

חידוש: הכיבוש הסליל נתיב נפרד לנשים בסככת המעבר במחסום ברטעה. אולי בעקבות פניות חוזרות של הצפוניות אל הנהלת המחסום, לפי דרישות שהגיעו דווקא מגברים כדי למנוע מהן הטרדות. שימו לב לסימני הקריאה בשלט !! . חוץ מזה המעבר אל הטרמינל וממנו למעלה לחניון – זרם ללא עיכובים.

העיירה יעבד מתעוררת בוקר טוב. הגענו הביתה
העיירה פרושה על רכס של גבעה הצופה לעמק דותן. לפי ממצאים ארכיאולוגיים המקום מיושב ברציפות החל מתקופת הברזל (1200- 586 לפנה”ס). ב 1596 (לפני 426 שנים) היו בכפר 62 בתי אב, אשר שילמו לתורכים מס על גידולי חיטה ושעורה, זיתים, גפנים, עזים, ועל הפקת דבש.

התנחלות מבוא דותן בנויה על רכס גבעה ממול. בין שתיהן עובר הכביש הראשי לג’נין, אשר נשמר על ידי מחסום יעבד-דותן. ההתנחלות קמה בשנת  1980 על 120 דונם מאדמות הכפר שהופקעו לטובתה.

אומרים שריבוי וגודל הפרסומות מעיד על גודל מצוקת המסחר בנדל”ן או בכל מוצר אחר. בנוסף, במציאות שלנו יש התעוררות בפרסומות על בנייה והרחבת ההתנחלויות, כנראה לרגל העתיד הוורוד ההולך ומִסטמַטרֶץ’ להן. גם המלך המשיח מגלה עניין באזור (ראו תמונות).
המחסום ריק מחיילים והתנועה זורמת. פה ושם מנפנפים לנו חיוכים ושלום וזאת אולי הסיבה שאנו באות לכאן בימי רביעי מוקדם בבוקר.

מחסום עאנין – נפתח ללא  עיכוב ובזמן
היום התרגשנו מאוד לפגוש במחמוד י’, אשר קם מימי האבל על מות בנו איברהים וחזר לעבוד. בנו היה קצין במחלק הסמים במשטרת הרשות הפלסטינית, שנהרג/נרצח בהיתקלות עם סוחרי סמים מג’נין. ארבעה מכנופיית הסוחרים נתפסו ושניים אחרים מסתתרים בישראל והוצא עליהם צו הסגרה מטעם אבו מאזן. הקשר בינינו נמשך מראשית המשמרות שלנו במחסום זה, אני כבר לא זוכרת ממתי. מן זמאן. אנו (הצפוניות) קונות ממנו שמן וזיתים, מביאות לו בגדים, עושות טלפונים כשהוא נתקע בתסבוכת ביורוקרטית. מאז האסון שהתרחש עליו לא ראינו אותו כחודש, אולי יותר. האיש לא נראה כרגיל, הזדקן בבת אחת, אבל החיוך הקבוע נשאר בפניו. הוא נכון ומוכן לספר על  איברהים, הבן היפה והמוצלח אשר למד 4 שנים בבית ספר לשוטרים בקהיר, ומשתף אותנו בסיפור מדהים. איברהים הגיע לגיל 27 וההורים התחילו לדבר על אישה, חתונה, הגיע הזמן. הוא אמר להם כך: בעוד חודש תהיה לי חתונה ענקית ומפוארת, בלי אישה. רק אני. כעבור חודש נרצח. בהלוויה ובסוכה השתתפו 20,000 אנשים.