מחסום קלנדיה אחרי הרמדאן
הרמדאן הסתיים ושבנו למשמרת בוקר בקלנדיה. עברנו בנסיעה את המחסום וחנינו בחניה בתשלום בצד הפלסטיני. הגענו בסביבות 6:30. מייד מורגש שהרמדאן נגמר. אנשים שוב נושאים עימם שקיות מזון ומעשנים בשרשרת. הקיוסק חזר למקומו הרגיל. דוכן המזון שב גם הוא וכבר מטגנים שם פלאפל וצ’יפס על הבוקר ומוכרים מיני מזונות. בזולה שוב יש מי ששותה קפה של בוקר. את אבו רמזי, ידידנו מוכר הבייגלה, לא פגשנו. המוכר בקיוסק אמר שהוא כבר עזב.
במחסום עצמו הופתענו לגלות ששוב יש תורים ארוכים. אבל כל הזמן התקדמו התורים. לעתים הצטמצמו ולא היו כמעט אנשים בסככה לפני הכניסות לסלאלום, ואז שבו והתארכו.
מעל המגדל הסמוך למחסום כלי הרכב נשמעו לפתע קריאות “ארג’ע לוורא” (חזור לאחור) וראינו לפחות מאבטח אחד שמתקדם ממחסום כלי הרכב אל עבר קצה השטח הסטרילי של מתחם מחסום כלי הרכב. זה השטח שלהולכי הרגל אסורה הגישה אליו, מחשש לפגיעה בחיילים והמאבטחים. מי שמתקרב יורים בו, וזה כבר קרה לא אחת. חששנו שהולכת להיות תקרית, אך לא ראינו מישהו שמתקרב וגם המאבטח נסוג מהר מאוד לאחור.
בינתיים התקרבנו לשער בגדרות התוחמות את מתחם המחסום שיכול לאפשר כניסה מכיוון קלנדיה. השער סגור כבר זמן רב והאנשים רוצים להיכנס ולא לעשות את הסיבוב לכניסה השניה. אז מוצאים דרכים. בהתחלה ניסרו את החלק התחתון של הגדר. אחרי כמה זמן חסם הצבא את הפירצה. עכשיו יש המטפסים מעל הגדר ורבים יותר עוברים בין שלבי הגדר. יש שני שלבים שהפער ביניהם מלכתחילה היה גדול מהרגיל, ודאגו גם לעקם את השלבים ולהרחיבו כדי שניתן יהיה לעבור. “סוורי, סוורי” (צלמי, צלמי) אומר לי אדם שעובר את הגדר דרך השלבים ומסמן בידו לאות וי (V). הוא מברך אותנו: good morning angels ואח”כ הוא עוזר לנו לפענח את הכתוב בהקדשה שנוספה לציור הקיר. בהמשך יאמר לנו מישהו אחר – למה לא פותחים את השער? אם לא פותחים, אז שוברים את הברזל…
מסתבר שציור הקיר שראינו וצילמנו בפעם הקודמת, לא היה גמור. כעת נוספה הקדשה – תושבי כפר עקב הם שעשו את הציור ומקדישים אותו לתושבי קלנדיה. כמו כן נוספה לפחות דמות אחת, ודמויות אחרות שהיו בשחור לבן נצבעו בצבעים. ביו הנתיבים מפרידות גדרות בטון נמוכות ועליהם מיקמו רוכלים את מרכולתם. בזמן שהנוסעים ממתינים בפקק במכוניות ניתן למכור להם קפה ושאר מוצרים.
חזרנו לאזור הסמוך לכניסה למחסום. פח הזבל עולה על גדותיו, אך מסביב יחסית נקי. מאוחר יותר יגיע עובד נקיון ויאסוף את מעט הלכלוך שיש כאן. אך הוא מנקה רק במתחם המחסום ולא מעבר לכך. על קירות הסלאלום של המחסום נותרו קרועים למחצה שלטי הברכה לרמדאן. לא ברור למה לא הסירו אותם.
בשעה 7:10 ראינו שאכן נגמרו התורים שמחוץ לכניסות למחסום והם אינם מתחדשים, ואז נכנסנו פנימה. בפנים היו אנשים רבים, אך נראה היה שרוב העמדות לבידוק חפצים פעילות והתורים התקדמו בקצב סביר. למעלה בגלריה עמד מאבטח ובחן את המתרחש. בזמן ההמתנה הבחנו שהפלסטינים שעמדו לצידנו נסערים ממשהו והראו אחד לשני תמונות בטלפון. שאלתי את האיש שעמד לידי מה קרה והוא סיפר שעיתונאית של אלג’זירה נורתה בג’נין ונהרגה. מראה לי תמונה שלה בטלפון שלו ומספר ששמה שירין אבו עקלה. עד שהגענו לרכב (המעבר עצמו לקח פחות מ-10 דקות) מותה כבר הפך לשיחת היום בכל מהדורות החדשות…
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-